שו"ת רדב"ז/שמג
שאלת ממני אודיעך על מה סמכו אלו הבאים מארץ תוגרמה שמשליכים הטלית על כתפיהם ואין מכסים בו הראש:
תשובה סמכו על בעל העטור ז"ל שכתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותם ועוסקין במלאכתם פעמים בכסוי הראש ופעמים בגילוי הראש ע"כ. ואין לסמוך על בעל העטור בזה חדא שהרי הגאונים ז"ל שכל דבריהם הם דברי קבלה אמרו שצריך כעטיפת העכו"ם שהיא עטיפה גמורה. ותו מלשון הברכה נלמוד להתעטף ולדברי בעל העטור היה ראוי שיתקנו להתכסות בציצית: ותו שהרי הטור שהביא דברי העטור כתב ומכסה ראשו שלא בגילוי הראש ע"כ ותו כיון דשיעור הטלית כדי שיתכסה בו הקטן ראשו ורובו משמע שצריך לכסות הראש דאי להשליך על הכתפים לבד במתכסה רוב גופו של קטן הוה סגי. ותו דאיתא במדרש תילים על פסוק כל עצמותי תאמרנה אמר דוד הע"ה אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם המצות בראשי אני כופפו וכו' בצוארי עטיפת ציצית וכו' ואם משליך אותו על הכתפים אין כאן עטיפה בצואר ומזה המדרש סמכו לאחוז הציצית בידו השמאלית כנגד לבו בזמן ק"ש והכי איתא בהגהה במיימוני בסוף הלכות ציצית. ותו דקי"ל דאע"ג דיש לו ציצית בבגדו צריך שיעשה לו טלית להתעטף בו בשעת התפלה וכן נהגו כל ישראל ואם הוא להשליכו על כתפיו הרי כבר יש לו בגד אחרת מצוייצת אלא ודאי הדבר ברור שצריך לכסות בו ראשו וכן נהגו בכל גלילות ישראל ומנהג אבותינו תורה היא והנל"ד כתבתי: