שו"ת רדב"ז/שלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי בש"צ כשחוזר התפלה אם צריך לפסוע שלש פסיעות או לא:

תשובה הא מלתא תליא בפלוגתא דר"ג ורבנן דתנן בפ' י"ט שחל כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן ותניא עלה אמרו לו לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין א"ל כדי להסדיר ש"צ את תפלתו אמר להם ר"ג לחכמים לדבריכם למה ש"צ יורד אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואיפסיקא הלכתא כר"ג בברכות של ר"ה וי"ה בלבד אבל בשאר ימות השנה לא אלא כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד שהוא בקי חייב. נמצאת למד כי בשאר ימות השנה אין ש"צ יורד אלא להוציא את שאינו בקי והוא כבר יצא ידי חובתו בתפלה הראשונה הילכך אין צריך לפסוע שלש פסיעות כיון שכבר פסע בראשונה וכן כתוב בספר אבודרהם וז"ל ולאחר שמסיים ש"צ חזרת התפלה אינו צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הצבור אבל אם לא התפלל בלחש פוסע ג' פסיעות לאחוריו ע"כ. וכן כתוב בכלבו בשם הריא"ג וז"ל ויש בש"צ מי שמחמיר על עצמו לפסוע אלא שהוא מבליע פסיעותיו לבלתי הראות שלא להוי כיוהרא ע"כ. וכן נמצא בתשובת רבינו ישראל ז"ל סימן י"ג וז"ל דש"צ אינו פוסע לאחוריו אחר תפלתו שמתפלל בקול רם אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנו חכמים לש"צ אחר כל תפלה אלא שמפסיקין בקריאת התורה וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכה"ג כולהו לסדר התפלה באין וקדיש לאחריהם חוזר עיקר על התפלה די"ח ולפי שרובא דש"צ חזינא דלא זהירין בה וכו' ובר"ה וי"ה אין הצבור מתפללין בלחש אלא כדי שיסדיר ש"צ את תפלתו משמע שאינו יוצא ידי חובתו אלא בחזרת התפלה ולפיכך צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו כיון דבאותה תפלה נפיק ולא ראינו מי שחילק בתפלות כל השנה לענין ג' פסיעות: ואפילו לדברי אלה הרבנים ז"ל אין ראוי למנוע את ש"ץ אם רגיל לפסוע ג' פסיעות דהכי משמע לישנא דכתבו אינו צריך לפסוע וכו' וכן מה שכתב רבינו ישראל ז"ל דש"צ אינו פוסע וכו' הוא נתינת טעם שלא לחלק בין פסיעות הקדיש לפסיעות התפלה שהרי פסיעות הקדיש עולים גם לתפלה כאשר כתב הוא:

ומה שכתב ולפי שרובא דש"צ חזינא דלא זהירין בה לא קאי על הפסיעות אלא על הסדר אם אומר תחלה עושה שלום או בסוף הפסיעות ועל זה בנוי עיקר התשובה וק"ל. ובר מן דין אני אומר כיון שהרבנים הנזכר לא הביאו ראיה לדבריהם שצריך ש"צ לפסוע ג' פסיעות אפילו בחזרת התפלה דאטו מי שנפטר מן המלך פעם א' וחזר פעם אחרת אל המלך לבקש ממנו על אחרים אינו צריך ליפטר ממנו פעם אחרת או מי שנפטר מרבו. ותו כיון שהוא צריך לכרוע כל הכריעות אעפ"י שכבר יצא ידי חובתו ה"ה לג' פסיעות. ותו כיון שאותם שלא התפללו צריכין לפסוע ג' פסיעות אם יראו את ש"צ שאינו פוסע גם הם לא יפסעו שהרי אינם בקיאים. ותו דלישנא דריב"ל הכי משמע דקאמר המתפלל צריך שיפסע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן כאילו לא התפלל ע"כ ומדקאמר המתפלל משמע כל מתפלל ואם לא עשה כן כאלו לא התפלל ונמצא שלא הוציא את מי שאינו בקי מדלא קאמר לא יצא ידי חובתו. ותו דמשמע דג' פסיעות בנתינת שלום תליין וכיון שהוא צריך ליתן שלום צריך לפסוע ג' פסיעות שאינו דרך כבוד שיתן שלום אלא ברחוק מן המלך. וכ"ת שהרבנים הנזכר יאמרו שאינו צריך ליתן שלום זה אינו במשמע דבריהם ואפילו היה במשמע לא נשמע אליהם כי נתינת שלום הוא סמוך לברכת שים שלום שהרי החתימה המברך את עמו ישראל בשלום וסמוך לו עושה שלום במרומיו וגו' הילכך איני רואה טעם לפטור את ש"צ מג' פסיעות כיון שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד:

גם מה שכתב הר"ר ישראל שהקדיש שאומר אחר קריאת ס"ת לא נתחוור אצלי דמה ענין קריאת התורה עם התפלה אלא אומר קדיש קודם קריאת התורה וכן מנהג כל הקהלות אשר ראינו ושמענו שמעם שש"צ חוזר התפלה ואומר תחנונים וקדיש ואשרי וביום שיש ס"ת קורא בתורה ואומר אשרי יושבי ביתך וכמו שהם צריכים להודות שש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות בשעה שהוא מתפלל עם הצבור בלחש אף על פי שהוא עתיד לומר קדיש ולפסוע ג' פסיעות ולא נפטר באותן של הקדיש ה"ה בחזרת התפלה וטעמא דמלתא דסדר תפלה לחוד וסדר הקדיש לחוד ובהא מודינא שצריך לפסוע תחלה ואח"כ נותן שלום כאשר כתב מהר"ר ישראל ז"ל אבל לגעור בש"צ איני מסכים כי אין בזה כדי יוהרא: