שו"ת רדב"ז/שלז
שאלה ראובן היה עליו שטר חוב לשמעון ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ובתוך זמנו של שטר חלה ונטה למות ומחסידותו שלח אחר שמעון ופרע לו מקצת השטר מעות בעין והשארית נתן לו בהם יין ופסק עמו דמים ומנין כשיעור אשר נשאר לו בשטר הלך שמעון להביא סבל ולא מצא לפי שהיה עת ערב וכל זה היה בפני עדים ובפני אשתו ואמר לה מנה לו כך וכך ושתקה בלילה נפטר ראובן ולי"ש לאחר שעבר אבלו בא שמעון ליקח יינו עכבה עליו אשתו ותפסה הכל: יורנו מורנו הדין עם מי. כי לכאורה נראה שהדין עם שמעון חדא דקי"ל דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו והוה ליה כאלו באו לרשותו של שמעון וזכה בהם ועוד דקי"ל דבר תורה מעות קונות אלא גזירה וכו' ובנדון זה הואיל ופסק עמו דמים ומנין והיה מחוייב לו המעות ונתרצה לו ה"ל כאלו נתן לו המעות עכשיו ובכמה דוכתי מצינו שהעמידו חז"ל הקנין אדאורייתא כ"ש בנדון זה שפריעת החוב מצוה ומצוה לקיים דברי המת. ועוד מדשתקה בעת שמכר לו ולא מיחתה ודאי מחלה ולא מצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ולפחות היה לה למחות בפני העדים אם לא רצתה לדבר בפני בעלה כדי שלא תטרף דעתו עליו ועוד מי יאמר לנו שלא הניח מעות הרבה ולא אתפסה צררי קודם שמת אלא ודאי הניח ולפי שהיה מכיר בטיב אשתו שאינה נאמנת אצלו וחשש שמא תקח הכל ותכפור ולא תפרע החוב שעליו לכך שלח אחר בעל חובו לפרעו בחיים בתוך זמנו דאי לא תימא הכי מה ראה לשלוח אחריו ולפרוע חוב זה ולא חשש לכתובת אשתו ולמזונותיה והראיה על זה שתיקתה שלא מיחתה. והנה כתוב במרדכי בריש אלמנה ניזונית בנו של ראובן היה לו זקוק וחצי ביד שמעון אחי אביו וחלה בן ראובן ושלח אחר עדים וציוהו בפניהם לתתו לראובן ולא מיחתה אשתו והוקל עליו חליו והלך בבית על משענתו ואחר כך הכביד עליו חליו ושלח עוד אחר שמעון דודו ואמר לו זקוק וחצי שיש לי בידך תנהו לאבא מארי אחיך ואז מיחתה אשתו וקיים שמעון דברי המת והשיב דשמעון עשה כדין וכו' ואי משום דמיחתה בשנייה לא הויא מחאה דהא קיימא בראשונה וכו' והאריך בראיות וכו' הרי נראה פשוט שאפילו במתנה אם לא מיחתה ושתקה מחלה כ"ש בפריעת חוב שהוא משועבד לו מדאורייתא ונשבע לו לפרעו. וכן נמי אמרו גבי המחלק נכסיו לבניו וחלק לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה וכתבו המפרשים ז"ל אפילו לא חלק בפניה רק ששתקה כשנודע לה ודאי מחלה. וכן נמי במי שייחד קרקע לאשתו במזונותיה בשעת מיתה ולא היה מספיק לה ושתקה אין לה אלא פירות אותו מקום בלבד ובכמה דוכתי בתלמוד מצינו דשתיקה הויא כהודאה וכקבלה ואין צריך קנין. כ"ש בנדון זה שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ומצוה לקיים דברי המת. וכל זה נשאתי ונתתי לפני מורינו שיחיה כדי לברר וללבן האמת. ה' ינחנו בדרך אמת ועדיין אנו צריכין למודעי והנה עינינו צופיות ומיחלות לתשובתך נגילה ונשמחה בך:
תשובה אע"פ שבשעת מעשה אמרה כ"ת מ"מ אשיב עליה משום אל תמנע טוב מה שכתב דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו אמת הוא במקום שאינו חב לאחרים אבל במקום שיש עליו כתובת אשה וב"ח ואין בנכסיו לפרוע הכל לאו כל כמיניה למסור דבריו להפסיד את אחרים ואם יש שם מותר על החוב יתקיימו דבריו. ומה שכתבת דדברי תורה מעות קונות אבל אז"ל שלא יקנה אלא במשיכה ואם היה הוא קיים וחוזר בו היה מקבל מי שפרע אבל יתמי לאו בני מי שפרע נינהו ואנן טענינן ליתמי מאי דמצי אבוהון למיטען. ומה שכתבת בכמה מקומות העמידו חז"ל הקנין אדאורייתא מ"מ לבטל דברי חכמים להפסיד היתומים לא אמרה פותח ספר זולתך. ומה שכתבת דילמא צררי אתפסה:
ומי לא ידע בכל אלה דודאי משביעין אותה אי אתפסה צררי. ולענין מה שכתבת כיון דשתקה ולא מחתה תו לא מצית למימר נחת רוח עשיתי לבעלי והבאת ראיה מהך עובדא הכתובה במרדכי. טובה היתה השתיקה בזה לפי שלא עיינת בה כלל דהתם מיירי במנה ביד שליש ובנ"ד תפסה האלמנה. ותו דהתם מקבל המתנה הוא היורש ובדין עשה שמעון שנתן ליורש והיא תעשה דין עם היורש ואם אין בנכסים כדי כתובתה טורפת ממקבל המתנה ואפילו היו המעות עדיין ביד שמעון היתה גובה כתובתה מהם כיון ששעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי דלא פטר ליה ראב"ן באותה תשובה אלא משום דלא מקלינן בכתובה תרי קולי דלר' מאיר דאית ליה מטלטלי משתעבדי לכתובה לית ליה דר' נתן ור' נתן לית ליה דרבי מאיר אבל אם שעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי על תנאי אפילו ר' נתן מודה דמשתעבד וקי"ל כר' נתן: ואדרבה מאותה תשובה יש ראיה להיפך מכל מה שכתבת אם תעיין בה עיון הראוי ועל זה אז"ל אין אדם רואה חובה לעצמו. והדין האמתי בנ"ד שתטול האלמנה כל נכסי נדוניתה או הבא מכחם ומה שנאבד מנכסי נדוניתה הרי היא בהם כשאר בעלי חובות ושטר ראובן זה בכלל וחולקת עמהם. והמאוחר בעלי חובות קודמים לפי שהוציאו מעות והיא לא הוציאה כלום ואם יש שם מותר על החובות תגבה המאוחר. ותועיל צוואת המת לענין מה שאמרו אין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו והכא כיון שצוה נזקקין וכל זה אחר שתשבע שבועת האלמנה. והוי יודע כי מה שכתבתי שחולקת עם הבעלי חובות הוא בנכסים שקנה אחר שלוה לפי שנשתעבדו לכולם אבל נכסים שקנה קודם שלוה נשתעבדו לאשה ולא לב"ח וכיון ששעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי אית בהו דין קדימה ואפילו שגבה אותם ב"ח טורפת אותם. וכ"ש בנ"ד שהיא קדמה ותפסה דפשיטא יותר מביעתא בכותחא דלא מפקינן מינה. וא"ת א"כ לא יוכל אדם למכור מטלטליו שלא תטרוף אותם אשתו אחר מיתה. אין הכי נמי דמדינא הכי הוא אלא מפני תקנת השוק תקנו שלא תטרוף מטלטלין שמכר אבל במתנה לא עשו תקנה וטורפת מטלטלי דמתנה שהרי ע"י שכתב לה מטלטלי אגב מקרקעי חזרו המטלטלין להיות כקרקעות ולכן אל תתמה וכבר נהגו שלא תטרוף אפילו מטלטלי דמתנה: