שו"ת רדב"ז/שלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אם נמחל השעבוד באמירה בעלמא או אם צריך קנין:

תשובה ביארת אם הוא שעבוד הגוף כגון מלמד או פועל או שעבוד ממון ולפיכך אני צריך לברר אם הוא שעבוד ממון הדבר ברור דקי"ל מחילה אינה צריכה קנין. ואם הוא פועל בלא מחילה נמי קי"ל פועל חוזר אפילו בחצי היום שנאמר עבדי הם ולא עבדים לעבדים. ואם השאלה במלמד וכיוצא בו שאינו יכול לחזור אם נמחל שעבודו באמירה או לא. נמצא בתשובה בתוך תשובות הרשב"א ז"ל סימן תתע"ג שאינו נמחל שעבודו באמירה בעלמא נראה שהיא לרבינו מאיר בר' ברוך ז"ל וראיה מפ"ק דקדושין דפריך עבד עברי ולימא ליה באנפיה תרי זיל ומשני עבד עברי גופו קני וה"ה לנ"ד דמדמינן פועל לעבד בפ"ק דבבא מציעא. וראיה זו צ"ע דא"כ מלמד ליבעי גט שחרור כעבד עברי וזו לא ראינו ולא שמענו:

ותו אי לגמרי מדמינן פועל לעבד עברי היכי מצי למיהדר בחצי היום אלא ודאי לאו לכולה מלתא מדמינן להו. תו יהיב בה הרב הנזכר טעמא אחרינא כיון שהשכיר המלמד לצורך בנו הרי נתחייב לבנו קטן ולא כל הימנו דאב למחול שעבודו של בן דזכין לו ואין חבין לו ולפי טעם זה אם השכירו לעצמו או שהיה הבן גדול ומחל שעבודו הוי מחול חדא דעיקר הדין אי מלמד דמי לפועל או לא הוי בפלוגתא:

ותו דמחל לו השעבוד והוי מחול באמירה בעלמא דאין גופו קנוי כעבד עברי ואפילו בדבר דלא מצי למיהדר פועל כגון דבר האבד אי מחל שעבודו הוי מחול שהרי אם הפסידו אינו חייב לו אלא ממון והרי מחלו וזה ברור ואפילו הרב הנזכר מודה בה ואפילו במלמד מסתבר דאם מחל שעבודו הוי מחול וגם הרב הנזכר נראה דלא סמך אלא על הטעם השני וגם בטעם הזה יש לגמגם אלא שכבר הורה זקן וכל זה לדעת האומרים דמלמד לא דמי לפועל אבל לדברי האומרים דדמי לפועל מצי למיהדר אפילו בלא מחילה וכיון שהוא מוחזק בעצמו מצי למימר קים לי כהנך רבוותא ולא כייפינן ליה:

ולענין אם ידו על התחתונה כתוב בהגהה במיימוני אם שכרוהו לזמן קצוב הוי כפועל ואין ידו על התחתונה ואם שכרוהו ללמוד כל הספר או חציו דין קבלן יש לו וידו על התחתונה. דלעולם דינו כקבלן ומדברי כולם אתה למד שיכול המלמד לחזור בו אלא שיש לו דין קבלן למר והרי היא פ"ט מהלכות שכירות והנל"ד כתבתי: