שו"ת רדב"ז/שלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בטלית שנקרע בתוך ג' ולא הגיע הקרע עד הנקב אשר הציצית תלוי בו ולא נפסק אלא נקרע מצד אחד והצד השני שלם מהו שיתפור אותו או אם יניח אותו כמות שהוא והוא כשר:

תשובה גרסינן בפרק התכלת אמר רחבה א"ר יהודה טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור תוך ג' לא יתפור תניא נמי הכי טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור תוך ג' רבי מאיר אומר לא יתפור וחכמים אומרים יתפור ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת: וכתב עלה רש"י ז"ל חוץ לג' למעלה מג' אצבעות משפת הכנף יתפור ולא חיישינן דילמא פייש מידי מחוטי התפירה ויניחס ויוסיף עליהם חוטין לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזו לתלות בו ציצית כדאמרינן לקמן: ונמצא לפי שיטה זו של רש"י ז"ל דלא יתפור ולפי דרך זה כתב הרא"ש ז"ל דהאידנא שאין דרך לתפור בחוטי צמר אלא בחוטי קנבוס שאינן ראויין לציצית מותר לתפור ע"כ. ולדידן שתופרין בחוטי פשתן והציציות של פשתן יש לחוש לדברי רש"י ז"ל אבל אם הטלית והציציות של צמר תופר בחוטי משי שאינם ראויים לטלית של צמר דתו ליכא למיחש למידי אבל לתפור אותו בחוטין הראויין לעשות ממנו ציצית לאותו טלית אסור לפי שיטת רש"י ז"ל:

ומוטב להניח אותו כמות שהוא כיון שלא נפסק הכנף לגמרי ולא הגיע הקרע עד הנקב שהציצית תלוי בו. אבל ק"ל להאי שיטתא חדא דהויא חששא רחוקה שאין דרך להניח חוטין התפירה משולשלין כ"כ שיסמוך עליה משום ציצית. ותו שבזמן שבא להוסיף חוטין בנקב העשוי לכך הוא נותן אותם ואיך יטעה לצרף חוט התפירה עם החוטין שהוא תולה בנקב. ותו דלא הוי ההודאה ממין המחלוקת שהם נחלקו בקרע אם יחפור או לא ושוין שלא יביא אמה על אמה דמיירי שהוא פסיק לגמרי מן הבגד שהרי מביאו ממקום אחר. לפיכך נראה דמימרא דרב יהודה והברייתא איירי בנפסק הכנף לגמרי והכי משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ק הלכות ציצית וז"ל נפסק הכנף שיש בה ציצית חוץ לג' אצבעות תופרה במקומה בתוך ג' לא יתפור ע"כ. ומפני שלשון נקרע משמע נמי שלא נפסקה לגמרי הוצרך לתקן לשון הברייתא וכתב נפסק הכנף וכן נראה נמי ממה שכתב תופרה במקומה משמע שלא היתה במקומה והשתא אתי שפיר לישנא דשווין שאע"פ שנחלקו בתוך ג' וחוץ לג' לא יתפור לכ"ע ה"מ מינה ובה של טלית אבל להביא ממקום אחר אפילו אמה לא יביא משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וענף זה לא היה בבגד זה בשעת עשייה. וכן נראה מלשון רב עמרם והג' דפי' חוץ לג' לא יתפור דכיון דאית ביה ג' על ג' אית ביה תורת בגד ולפיכך לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף. תוך ג' לית ביה תורת בגד וכמאן דליתיה דמי ומיד שנקרע נתבטל הציצית ואע"ג דתפרוה כמאן דפסיק דמי ולא רמיא ביה ציצית ואי עביד ביה ציצית לא פטר ליה לטלית ע"כ. וכיון דטעמא הוי משום דחשוב בגד משמע דבאיפסיק עסקינן דאי בנקרע מצד אחד לא בטיל ליה מתורת בגד וזה ברור. הילכך בנ"ד כיון שלא נפסק הכנף תופר אותו ואינו חושש ואם נפסק לגמרי בתוך ג' לא יתפור כלל ואפילו בחוט של משי או של קנבוס. ואם רוצה לצאת ידי כל הפירושים יתפור אותו בחוטין שאינם ממין הטלית והציצית. וא"ת בעיקר דינא היכי פסקינן כר' מאיר לגבי רבנן ומסתברא לי דמשום האי קושיא יש ספרים גורסין ר' מאיר אומר יתפור וחכמים אומרים לא יתפור ואתיא דרב יהודה כרבנן ואפילו לפי גרסת הספרים שלנו כיון דאמרה רב יהודה פסקינן כוותיה אפילו אתי כר' מאיר כיון דלא אשכחנא אמורא דפליג עליה. ותו דמסתבר טעמיה לפי פי' הגאונים ז"ל. והוי יודע שאם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל נתיב י"ט סימן ג' אלא דמשמע מדבריו שכתב לדעת רש"י ז"ל ולא נתחוור אצלי דכיון דתלי טעמא דילמא פייש מחוט התפירה מה לי נקרע מקצתו מה לי נקרע כולו וכן אם נקרע תוך ג' ונמשך הקרע חוץ לשלש איכא למיחש להך חששא לפיכך הנכון דלא חיישינן להך חששא ותופר אפילו לא נשתייר אלא כל שהוא דהא אכתי תורת בגד עליו וכדכתיבנא והנל"ד כתבתי: