שו"ת רדב"ז/שיד
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנדר בנזירות שמשון שלא יכנוס יבמתו אם צריכה חליצה או לא כיון שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה:
תשובה וכי מפני נזירתו של זה נתיר יבמה לשוק לא אמרינן כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה אלא היכא דאיהו לא חזיא ליבום אבל הכא דחזיא ליה אלא דאסרה עליה בנדר עולה שפיר לחליצה דקדושי אחיו במאי פקעי תדע דהא בעדיפא (מי"ד) [מדין] תירצו בכה"ג גבי כהן גדול דקתני חולץ וחולצין לאשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שאסור באלמנה ופריך עלה תלמודא קא פסיק ותני ל"ש מן האירוסין ול"ש מן הנשואין בשלמא מן הנשואין הוי עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה אלא מן האירוסין אמאי יבא עשה וידחה לא תעשה ומשני גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה. והקשו המפרשים ז"ל דאיפכא ה"ל לתלמודא לאקשויי בשלמא מן האירוסין משום הכי חולץ שמן התורה ראויה ליבום דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא שחכמים גזרו שלא ליבם ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה אלא אלמנה מן הנשואין כיון דמדאורייתא לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה א"כ אינה ראויה ליבום ואינה זקוקה לו וא"כ אמאי חולץ וכ"ת מדרבנן ליתא דאם אתה אומר חולצת מתייבמת. ותירצו דאע"ג דאלמנה מן הנשואין איכא לאו ועשה מ"מ כהן שקדש אותה קדושיו קדושין דקדושין תופסין בחייבי לאוין וצריכה ממנו גט הכא נמי זיקת אחיו עליה וה"ל כאלו קדשה דצריכה ממנו חליצה ע"כ:
והלא הדברים ק"ו אם כהן גדול באלמנה שאסורה עליו מן התורה אמרינן דחולץ לה דהוי כאלו קדשה הוא מפני קדושי אחיו כ"ש בנ"ד שהאשה מותרת לו ועולה שפיר ליבום מצד עצמה פשיטא דעולה לחליצה והוי יבמה לשוק עד שיחלוץ לה. וא"ת היכי פריך תלמודא בפשיטות דכ"ג באלמנה מן הנשואין לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה והא לא אמרינן הכי אלא בלאוין השוין בכל אבל לאו שאינו שוה בכל כי האי אתי עשה ודחי ליה וכמה דברים נאמרו בתירוץ קושיא זו יש מי שכתב דלא אמרינן הכי אלא כשהעשה היא שוה בכל אבל עשה דיבום אינו שוה בכל שהרי מלך אינו מייבם אי משום דאינו חולץ דהא בזיון הוא לו. דבעינן וירקה בפניו וכיון שאינו חולץ אינו מיבם א"נ אינו מיבם דאיכא נמי זילותא להקים זרע לאחיו וכן פרש"י ז"ל נמצא דעשה דיבום אינו שוה בכל ומש"ה לא דחי לאו ועשה שאינם שוין בכל:
ואחרים תיקנו דעשה דטומאה דאית ביה משום שלום הבית עדיף טפי ודוחה לאו ועשה שאין שוין בכל אבל עשה דעלמא לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה אעפ"י שאינם שוין בכל:
והרא"ש ז"ל תירץ דלאו דלא יקח כ"ג אלמנה לאו השוה בכל הוא שגם האשה עושה עבירה כמו הכהן דכתיב לא יקחו קרי ביה לא יקיחו ואע"ג שאינו שוה בכל אלא בכהנים מ"מ לא דחי ליה כיון שהוא שוה בכהן ובאשה דלא הוי דומיא דגילוח זקן שאינו שוה בנשים כבאנשים ועל זה אמרינן דאתי עשה דמצורע ודחי ליה. והנכון אצלי דכי אקשי' בגמרא בשלמא מן הנשואין אין עשה דוחה לא תעשה ועשה לרווחא דמלתא אקשי' הכי דאפי' לא פסיקא לן דעשה השוה בכל ידחה עשה ולא תעשה שאינו שוה בכל מ"מ מאי אמרת באלמנה מן האירוסין דליכא אלא לאו גרידא וכי מתרץ גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה מתרצית נמי קמייתא והכי אורחיה דתלמודא בכל דוכתא. וא"ת כי היכי דיבמתו של מלך אינו חולץ לה ותשאר זקוקה כל ימיה נ"ד נמי כיון שאי איפשר לו ליבם לא יחלוץ לה ותשאר זקוקה: הא לאו קושיא כלל דבשלמא מלך לא מצי חליץ משום שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך אבל בנ"ד מאי איסורא איכא בחליצה הילכך כופין לחלוץ כיון שאינו יכול לייבם:
וגדולה מזו אני אומר שאם נדר בנזיר שלא לחלוץ וצא לייבם ונדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות לאו כל כמיניה לעגנה וכופין אותו לחלוץ או ליבם ויהיה נזיר ואם אסר הנאתה עליו כופין אותו לחלוץ. והנלעד"כ: