שו"ת רדב"ז/שו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר בפני עדים שחייב לשמעון מנה ולא היה בדרך הודאה ממש כגון דלא אמר אתם עדי וכשתבעו שמעון בפני בית דין אמר לא היו דברים מעולם ובאו עדים שהודה לו בפניהם וחזר וטען הודתי ופרעתי אם הוחזק כפרן לאותו ממון ואינו נאמן בשבועה או לא הוחזק כפרן:

תשובה אם באו עדים שהודה בפניהם הודאה גמורה שלא היה יכול לטעון משטה הייתי בך הדבר ברור שהוחזק כפרן לאותו ממון ואין שאלתך אלא כשבאו עדים ואמרו דלא היה בדרך הודאה אלא שאמר מנה יש לפלוני בידי דאי הוה בעי הוה טעין משטה אני בך וכיון דעיקר הטענה היא דברים של הבל אי מדכר דכירי לה או לא:

גרסינן בפרק זה בורר עלה דמתניתין כיצד בודקין את העדים וכו' ואומרים לו היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר לו שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו ואמר עלה אביי לא שנו אלא דאמר משטה אני בך אבל אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן. אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אינשי. וכתב עלה רש"י ז"ל הואיל ואותה הודאה דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה הודאה עכ"ל. הרי לך שכל טענה שיכול לטעון עליה משטה אני בך אינה טענה חשובה שיחזק בשבילה כפרן כיון שהם דברי רוח לא זכר אותם ולפיכך אמר לא היו דברים מעולם כיון שעיקר ההודאה לא מחייבתו אעפ"י שהיא אמת כפי דבריו האחרונים מ"מ לא היתה הודאה חשובה הואיל ואינה מחייבת ממון ולפיכך לא זכר אותה ולכך לא הוחזק כפרן. וכן ראיתי כתוב בשם רבינו דוד תלמודו של הרמב"ן ז"ל וז"ל ולא עוד אלא אפילו אמר פרעתי אחר ההודאה נאמן אף על גב דהשתא לא הוי מלתא דכדי כיון שהוא אומר שאחר כך פרעו מ"מ הטענה בעצמה היא מלתא דכדי שלא היה מתחייב עליה ואינה כדאי שיהיה מוחזק כפרן עליה והיינו דקאמר תלמודא בסתמא שלא הוחזק כפרן עד כאן לשונו. כללא דמלתא כל הודאה שאינה מחייבת ממון אין כפירתה כלום ומשביעין אותו שבועת היסת על טענתו האחרונה והנל"ד כתבתי: