שו"ת רדב"ז/שה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שלוה מעות משמעון על משכון ואמר לו לצורך עכו"ם והמשכון של העכו"ם וכשבא לפדות המשכון אמר לו רמיתיך כי לצורכי לויתי והמשכונות שלי הם והמשכונות ניכרים שהם של ישראל ואין אני רוצה לפרוע הרבית:

תשובה ראובן זה רשע ואינו מכלל ישראל דכתיב בהו שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית וחשב להיות נשכר ולבטל כיסו של חבירו ולא היא אלא פורע הקרן והרבית כאשר פסק עמו דמצי למימר ליה לדבריך הראשונים אני מאמין ולא לאחרונים דסתמא דמלתא קושטא קאמר דאין אדם משים עצמו רשע ללות מישראל ברבית דעובר משום לא תשיך לאחיך וקרי בה לא תנשיך ומשום ולפני עור לא תתן מכשול ואפילו ישבע שהמשכונות שלו הם ולעצמו לוה אינו נאמן בשבועה וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ק"ח בשם ה"ר יצחק בר' אשר ז"ל. וכתב עוד וז"ל ואף אם יברר ראובן שהמשכון שלו כי העדים מכירים בחפץ זה שהיה של ראובן אימור לעכו"ם מכרו ואפי' בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו אימור זוזי איצטריכו ליה וזבניה והודאת בעל דין כמאה עדים שאמר שבשעה שמשכנו של עכו"ם הוה ואמרינן שמכרו לעכו"ם וחזר העכו"ם ומשכנו לידו הילכך לא יכולתי להבין שום בירור אם לא שיעידו שראו ראובן שקנה החפץ ולא זזה ידו מתוך ידינו וכו' ואפילו בכה"ג העלה הרב ז"ל דהודאת פיו עדיף מהודאת עדים. ומכאן למדתי שאפילו היה המשכון ספרים וכיוצא בהם שהדבר ברור שהם של ישראל הודאת פיו מחייבתו דאימור ישראל הקנה אותה לעכו"ם כדי שימשכנם בשביל העכו"ם וכן כתוב במרדכי. וכתב הרא"ש ז"ל באותה תשובה ואף אם ירצה ראובן לישבע שהוא כדבריו מצי אמר ליה דל אנת ודל שבועתך לא מהימנת עלי בשבועה אלא לדבריך הראשונים אני מאמין ועל המשכון אשר בידי סמכתי כשיבוא העכו"ם ויתן לי הקרן והרבית אחזור לך או לעכו"ם משכוני וכן ראיתי כל רבותי דנין בו ועושים מעשה ע"כ:

וכן כתב במרדכי משם אביאסף ז"ל וז"ל ואדם שלוה ברבית על משכונו ואמר לו משכון של עכו"ם הוא וכשבא לפדותו טוען שלי הוה ורמיתיך מותר לקבל ממנו ואפילו רוצה לישבע שאינו של עכו"ם יכול לומר איני מאמין אלא לדבריך הראשונים ורפיא בידי ע"כ. ומה שהיה רפוי בידו היה חזק ביד הרא"ש ורבותיו ז"ל. וגם המרדכי בעצמו כתב וז"ל ובספר החכמה כתוב בתשובת רבינו יסודה בר' קולונימוס ור"מ בר' מרדכי ורבינו ברוך ז"ל ראה ראינו מעשים בכל יום שמלוין איש לחבירו ברבית על משכונות של עכו"ם וקדמונים נתנו חרם על כל בן ברית שלא להטעות איש את רעהו בערבונותיו ולומר של עכו"ם הם ומעתה אין שום אדם נאמן לומר אני רימיתיך והערבון שלי הוא דאין אדם משים עצמו רשע ע"כ. והרי לך בהדיא מה שכתבנו כי ראובן הוא מוחרם ולא הועילו מעשיו:

ואם תאמר שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תרנ"ג שאין יכול לקחת מישראל רבית וז"ל הילכך הרי זה פטור אלא שיש לו עליו תרעומת שרמהו ונהג עמו שלא כשורה ויצא מכלל שארית ישראל דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב עד כאן. הא לא קשיא כלל דהתם איירי בשלא הניח לו משכון וסמך על דברו וכיון ששקר במאמרו אין לו לקחת ממנו רבית אבל שהניח אצלו משכון עיקר סמיכתו על המשכון ולא מפיק ליה מיניה עד דפרע ליה קרן ורבית:

וכן נראה בהדיא מלשון הרא"ש ז"ל שכתב ועל המשכון אשר בידי סמכתי משמע דעיקר סמיכתו על המשכון וכן נראה דמאי ששאלו מלפני הרשב"א ז"ל איירי בלא משכון ונמצאו הפוסקים מסכימים לדעת אחד דאי לא תימא הכי כל רשע ועול ילך ויקח מעות חבירו בשם עכו"ם וישתמש כמה שנים ויבטל כיסו ויבטל חיותו ולבסוף יאמר לו לעצמי לקחתי ואיני יכול ליתן לך רבית ואפילו שלא היה מי הדין היה ראוי לגדור גדר בפני הרשעים כ"ש שהדין דין אמת ובהיתר הוא נוטל שעל דבריו ומשכונו סמך. ולפיכך אני אומר שאפילו לא אמר לו בהדיא שהמשכונות של עכו"ם הם אלא אמר לו לצורך העכו"ם אני לוה והמשכונות נתן לו סתם אימור הקנה אותם לעכו"ם כדן למשכנם לצורך העכו"ם אף על פי שהדבר ידוע שהם של ישראל. אבל אם פירש לו בהדיא לצורך עכו"ם אני לוה אבל המשכונות שלי הם ולא הקניתים לעכו"ם. בזה אני אומר שלא שעבד אותם אלא לבטחון הקרן אבל אין יכול לעכבם בשביל הריבית ואיהו דאפסיד אנפשיה ונותן לו הקרן ונוטל משכונותיו אחר שישבע שלא לוה אלא לצורך עצמו או שלוה לצורך העכו"ם והעכו"ם לא נתן לו רבית:

כללא דמלתא שאם אמר לו שהמשכון הוא של העכו"ם או אפי' מן הסתם גובה קרן ורבית: ואם פירש לו שהמשכון שלו גובה את הקרן ולא את הרבית. והארכתי יותר מדאי מפני שראיתי רבים מתחסדים לומר איך יעלה בדעת שיקח רבית ישראל מישראל ונמצאו עוברים על לא תשיך לאחיך וגומר דליתא וכדכתיבנא דבהיתר גמור יוכל לקחת אותו שיש לנו להאמין לדבריו הראשונים שהם כדין ולא לדבריו האחרונים שהם שלא מן הדין:

ומה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תשנ"ט שמי שהלוה מעות לישראל ברבית על משכון ולימים נמצא שהוא של ישראל שאסור לקחת ממנו רבית נ"ל דהתם איירי שלוה ממנו סתם וחשב המלוה שהמשכונות של עכו"ם הם ולצורך העכו"ם היה לוה כי לא חשד אותו שילוה ממנו ברבית לצורך עצמו ויעבור על תרי לאוין וכיון שלא פירש לו דבר לא שייך למימר לדבריך הראשונים אני מאמין והמלוה הוא שהטעה את עצמו אבל היכא דאמר לו בהדיא לצורך העכו"ם אני לוה מצי למימר ליה לדבריך הראשונים אני מאמין. והוי יודע שאפילו יהיה הרשב"א חולק אין לנו לסמוך עליו בזה חדא שהדור פרוץ מאד בזה ובכיוצא בו ויש לנו לעשות גדר: ותו דהרא"ש ז"ל וכמה גדולי עולם שהזכיר המרדכי בעלי סברא זו ועליהם יש לסמוך וכל שכן כי לפי דעתי אין הרשב"א חולק כאשר כתבתי לעיל. והנל"ד כתבתי: