שו"ת רדב"ז/רצח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ראובן ושמעון נשתתפו בכל מה שירויחו ואפילו מציאה בדרך ואין בשטר שבועה וראובן מצא מציאה טוען דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' אחר שבא לעולם אין חייב ליתן לו כלום:

תשובה כבר קדמוהו רבנן ואמרו שכל אחד מהם נעשה שכיר ופועל לחבירו כדאמרינן כגון ששכרו ללקוט מציאות בפ' שנים אוחזין ואמרינן נמי מציאת פועל לעצמו בד"א בזמן שאמר לו נכש עמי היום עדר היום אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית הילכך כיון שקנו מהם להיות שותפין או שהטילו לכיס והגביהו הכיס נשתעבדו זה לזה כשכירים לענין כל מה שירויחו אעפ"י שלא בא לעולם ואם התנו בהדיא אפי' מציאה בדרך הכל כפי תנאם וכופין את ראובן לתת לשמעון חלקו כפי תנאי השותפות. וטעמא רבה איכא דאגב האי הנאה דמשתעבד לו חבירו משתעבד גם הוא לחבירו. וליכא למימר דלא אמרינן דמקנין זה לזה דבר שלא בא לעולם כגון דמקנו ידם להדדי כדאמרינן באומר יקדשו ידים לעושיהם דהא ניחא שותפות שנעשה בידים כגון בעלי מלאכה אבל ריוח דאתי מעלמא מאי איכא למימר אלא עיקר טעמא הוא כדכתיבנא שנעשו כשכירים ופועלים זה לזה והנלד"כ: