שו"ת רדב"ז/רצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על ראובן ששכר את שמעון סתם לגבות לו מכס מעכו"ם ולא קבל עליו שמעון. שום אחריות וגבה מה שגבה ונשאר מה שנשאר ובא ראובן לעשות חשבון עם ממונים אחרים שיש לו ועם שמעון לא עשה חשבון או אמר שמעון לראובן לסייעו לגבות מה שנשאר ביד העכו"ם וראובן לא הטה אזן וכראות שמעון שנכנסה שנה חדשה ולא עשה עמו חשבון חשש שמא יעבירנו ממנויו קודם חתיכת החשבון ויעלילו עליו העכו"ם והקדים לחלות פני ראובן שלא יעבירנו עד שיעשה חשבון עם העכו"ם ולא אבה והעבירו ומנה אחר תחתיו וכשראו העכו"ם שהוסר שמעון העלילו עליו עלילות שנתנו לו מעות יתירים על מה שכתוב לפני סופר המקום והיו מביאים עליו עידי שקר וכל זה רואה ראובן ושותק והיה בידו למחות ולא מיחה והצריך שמעון לעשות פשרות עם העכו"ם ע"י ראובן עצמו ועתה שואל ראובן משמעון עיקר המעות שהיה כתוב על העעכו"ם משלם ועתה ילמדנו רבינו אם יתחייב שמעון השכיר לפרוע לראובן כל הפשרות שעשה עם העכו"ם והפסיד ע"י ראובן אפי' שהיה הוא סיבה שהסירו ממנויו קודם עשות עמו חשבון או דילמא נפטר שמעון משבועה על הפשרות שהפסיד וינכה מעל שמעון מהחשבון הכתוב עליו כיון שהשכירו סתם ועוד שראובן היה סיבה להפסד כי הדבר ברור לכל כיון שהוסר מהמנוי יעלילו עליו העכו"ם. עוד ילמדנו רבינו אם חייב ראובן לפרוע לשמעון שכירות זמן עשיית החשבון להיותו בטל ממלאכתו ועוד שהיה שמעון מתעסק במלאכה אחרת לראובן ושמעון לא היה לו שום מלאכה כי אם זה החשבון והיה מעוכב בשבילו בכפר. עוד ילמדנו רבינו שראובן השכיר את שמעון לעשות לו שתי מלאכות ואחר כך נשתעבד בשמעון בה' או ששה מלאכות אם יוכל שמעון לתבוע מראובן אותו הפרש המלאכות שהכביד עליו או דילמא יכול לומר ראובן הרי נכנסו לך דורונות ומתנות רב או מעט וחשבתי שנתרצית בשכירות אשר נתפשרתי עמך ושתיקה כהודאה דמיא ושמעון טוען היותי טועה בדין לא גליתי אזנך ועוד שחשבתיך נדיב ולא תקפח שכרי ועוד שיש פיזר והפסדות על המלאכות ההם שעשיתי עמך יורנו רבינו הדרך ישכון אור ואור אדוננו כאור נגה הולך ואור עד נכון היום אמן:

תשובה אם המנהג הוא שהגבאי הממונה עליו לגבות כל הבאקי אשר נשאר בידי העכו"ם הדין עם ראובן ופורע שמעון וחוזר וגובה מן העכו"ם אעפ"י שהשכירו סתם על סמך מנהג המדינה שכרו וכבר ידעת כי המנהג עיקר גדול בדיני ממונות וכ"ש אי הוי דינא דמלכותא הכי. ואם אין שם מנהג ולא דינא דמלכותא כל מה שיודו העכו"ם שנשאר אצלם וכן מה שיכפרו מעיקר החוב הכל הוא על ראובן אם לא היה שם תנאי מפורש כי כל תנאי שבממון תנאו קיים. אבל מה שאומרים העכו"ם שנתנו לשמעון והוא כופר בהם ואומר שהוא עלילה הכל הוא על שמעון ולא דמי לההיא דחנוני ופועלים שהחנוני נשבע שנתן והפועלים נשבעים שלא נטלו ובאים ונוטלין מבעל הבית דבשלמא התם שניהם ישראלים ונאמנים בשבועה מתקנת חכמים אבל הכא איכא יד עכו"ם באמצע ומצי למימר ראובן עכו"ם לא מהימן לי בשבועה ובכי האי לא תקינו רבנן. וא"ת בשלמא התם שניהם באים להוציא מבעל הבית אבל בנ"ד בעל הבית בא להוציא מהשכיר לא קשיא כלל דבעל הבית לא בא להוציא אלא מן העכו"ם והעכו"ם חוזרים על שמעון. ותו דאפי' נאמר דשמעון קושטא קאמר שהעלילו עליו העכו"ם איהו דאפסיד אנפשיה שלא נשא ונתן עמהם בעדים או בכתב ידם ואין לך פשיעה גדולה מזו דאי לא תימא הכי יכחיש שמעון כל מה שקבל ועדות העכו"ם אינו עדות בדיננו ונמצא ראובן מפסיד כל הממון אלא מאי אית לך למימר שראובן תובע את העכו"ם והעכו"ם חוזרין על שמעון ומה שטען שמעון שראובן עשה הפשרות אינה טענה כי הוא עשה עמו טובה ונמצאת משלם רעה תחת טובה כי לולי שנכנס ראובן לעשות הפשרות היו מעלילים עליו יותר לפי שראובן בעל המכס ויראים ממנו. ומה שטען שראובן רואה ושותק והיה בידו למחות אם אמת הוא ראוי לעונש גדול וקרוב שעבר על לא תעמוד על דם רעיך אבל לא בשביל זה חייב לשלם או להפסיד שלו. ומה שטען שראובן היה סיבה להפסד הזה שהעבירו ממנויו אפילו לפי טענתו גרמא בנזקין הוא וקי"ל גרמא בנזקין פטור וכ"ש שהדבר ספק שמא אפילו שלא היה מעביר אותו עתה היו מעלילים עליו בסוף הזמן. ותו דמאן לימא לן שהיא עלילה דילמא קושטא הוא ולא תועיל שבועת שמעון לבטל תביעת ראובן מעל העכו"ם והם חוזרין על שמעון וכדכתיבנא. ועוד אני אומר שאפילו היינו דנין דגרמא בנזקין חייב הכא בנ"ד פטור ראובן שהרי לא נתכוון להזיק את שמעון אלא לתועלתו נתכוין להעביר את שמעון ולהשים אחר במקומו טוב ממנו לדעתו לאיזו סיבה שיהיה ולא מפני גרמת נזקו של שמעון יפסיד ראובן וכתבתי זה אעפ"י שהוא דבר פשוט לומר שראובן פטור אפי' מדיני שמים:

ולענין אם חייב ראובן לפרוע שכירות זמן עשיית החשבון אם יש בזה תועלת לראובן כגון לברר עיקר החוב ומה שנשארו חייבים חייב ראובן לפרוע השכירות וכגון שאין גביית הבאקי מוטל על הממונה אבל אם גביית הבאקי הוא על הממונה או שנתרשל מעשיית התשבון או שהוא לתועלת שמעון לבד אין על ראובן לפרוע השכירות ואם היה שמעון עושה מלאכה אחרת לשמעון רואין כמה שוה אותו שירות ונותן לו. ולענין אשר השכירו לשתי מלאכות והיה עושה לו מלאכות הרבה הדבר ברור אצלי שפטור ראובן כיון שלא עכב שמעון בתחלה ואמר לא שכרתנו לזה משמע דניחא ליה בהם מפני התועלת הנמשך מהם וסבר וקיבל כנגד שכרו ואין על ראובן להוסיף שכר על שכר ומה שטען שמפני היותו טועה לא גילה את אזנו אין זו טענה להוציא ראובן דמצי למימר לא מפני טעותך אפסיד אני שאם הייתה מגלה את אזני הייתי מוצא כמה שיעשו מלאכות אלו מפני התועלת שנמשך מהם. ומ"מ מודה אני שחייב ראובן לפרוע ההוצאה שיש על אותם המלאכות אם לא שהיה המנהג שתצא ההוצאה והטורח כנגד הריוח ובין כך ובין כך אין על ראובן לפרוע שכירות יתר כיון שלא פירש לו בתחלה. כלל גדול בדין זה שאין ראובן מוציא משמעון אלא מהעכו"ם והעכו"ם הם שחוזרים על שמעון אם הוא אמת או שקר אין על ראובן בזה כלום: