שו"ת רדב"ז/רפד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת אודיעך דעתי מה ראה מרדכי להכניס עצמו ואת כל ישראל בסכנה עצומה ולמה לא נדחה מפני השעה והלך לו למקום אחר כיון שראה השעה עומדת להמן:

תשובה ן' עזרא כתב שהיה ממשרתי המלך ואם היה הולך היה מתחייב בנפשו כאשר כתוב בפירושיו ואינו מתיישב כי היה יכול ליטול רשות מהמלך ללכת לאיזה מקום והנכון אצלי כי מרדכי לא אסיק אדעתיה שישלח ידו בכל ישראל וגם שהמלך ימסור אותם להרוג ולהשמיד על לא דבר וכן נראה מהכתוב דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה משמע דבתחלה לא הרגיש ולא ידע דבר אבל על עצמו לא היה חושש שרצה למסור נפשו על קדושת ה' כמעשה חנניה מישאל ועזריה כיון שראו שהיו כל העולם משתחוים לצלם עמדו ומסרו נפשם על קדושת השם וכן עשה מרדכי ומהם למד. א"נ צפה מרדכי ברוח הקדש שעתידין ישראל לעלות לגדולה ע"י המעשה הזה ולא רצה לדחותה. וא"ת א"כ למה היה מצטער כל כך אמר שמא גרם החטא כמעשה דיעקב אבינו ע"ה שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגומר ובלשון הזה נראה ממדרשי רבותינו ז"ל: