שו"ת רדב"ז/רפג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על מה שהעליתי בתשובה שהיבמה הולכת אחר היבם אפי' מארץ ישראל לחוצה לארץ אם הוא כלל לסמוך עליו אפילו שהלך היבם ממקומו למקום אחר לעולם היבמה הולכת אחריו או אם יש שום חילוק:

תשובה כתבו הראשונים בשם הרא"ה ז"ל עלה דאמרי' בגמרא פרק זה בורר אפילו מטבריא לצפרי דדוקא בשמקום דירתו בצפרי אבל אם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה דלא מיקרי זקני עירו אלא במקום דירתו. ובירושלמי נמי משמע הכי וכדכתיבנא בפרק החולץ ע"כ. וכתבה נמוקי יוסף פרק זה בורר: הא למדת דעיקר טעמא הוא משום דבעינן זקני עירו הילכך אם שניהם היו דרים בעיר א' והלך משם לעיר אחרת אם קבע דירתו במקום אשר הלך לשם זקני אותה העיר נקראו זקני עירו והולכת אחריו ואם לא קבע שם דירתו אע"פ שדעתו לעקור דירתו מעירו הראשונה כופין אותו לבוא אחריה שהרי אין לו עדיין זקני עירו וכ"ש אם דעתו לחזור למקומו:

ואם היו דרים בשתי עיירות והיבם הלך מעירו לעיר אחרת ולא קבע שם דירתו הרי היבמה הולכת לעירו וכופין אותו לבא גם הוא לעירו לחלוץ או לייבם: ואם העיר אשר היבם יושב בה עתה קרובה ליבמה יותר מעירו הראשונה זה נהנה וזה אינו חסר וכופין על מדת סדום והולכת היבמה אחריו: ואם לא קבעו שניהם דירתם בשום עיר כיון דליכא זקני עירו כופין אותו לבוא אחריה:

כללא דמלתא מקום דירתו עתה נקראו זקני עירו ולא מקום הלידה ואם אין לו קביעות דירה כופין אותו לבוא אחריה: