שו"ת רדב"ז/רעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בעדים שקנו מראובן שחייב לשמעון מנה וכתבו לו את השטר וכשבאו לתת לו את השטר ראה שיש בו קצת טשטושין והכתיבה רעה בדבר שאין פוסל את השטר ולא רצה לקבלו ואמר לסופר כתוב לי אחר מתוקן יפה אם רשאין העדים לכתוב לו אחר או דילמא כבר עשו העדים שליחותן:

תשובה לכאורה היה נראה לומר שכבר עשו העדים שליחותן ושוב לא יכתבו לו שטר אחר אלא מדעת הלוה וכן נראה מלשון הר"ן ז"ל שכתב פרק התקבל וז"ל ויש מי שכתב דדוקא בגט הוא דאמרינן דאם אבד כותבין אפי' ק' פעמים וכן בשטרות שמחוסרות נתינה שאין המקבל זוכה בהם עד שיגיעו לידו אבל בשטרות שאין מחוסרות נתינה כגון שטר שכתוב בו קנין דמשעת קנין שעבד נפשיה כיון שנעשה השטר ונכתב כהוגן עשו עדים שליחותן ושוב אין כותבין ונותנין שלא אמר אלא כעין גט שאינו כלום עד שיגיע לידה ע"כ. וכיוצא בו כתב נמוקי יוסף פ' גט פשוט וז"ל אבל בשטרי מקח וממכר אם אמרו העדים כתבנו ונתננו לו כותבין ב"ד דאלו עדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן דכיון דקנו מיניה באחריות לא היה דעתו אלא שטר אחד ולאותו בלבד עשאן שלוחים ע"כ. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח שאין הדברים אמורים אלא לדעת בעלי סברא זו דמשעת קנין שעבד נפשיה שאין השטר מחוסר נתינה כלל הילכך כבר עשו העדים שליחותן משעה שחתמו את השטר ואין כותבין אחר אלא מדעת הלוה כיון שהשטר הראשון היה כשר:

אבל ר"ת והריא"ף ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל וקצת מפרשים דלא זכה עד שיגיע השטר לידו ולא אמרינן משעת הקנין שעבד נפשיה הילכך כל זמן שלא הגיע השטר ליד המלוה עדיין לא עשו העדים שליחותן וכותבין לו אחר וכבר ידעת כי דברי הגאונים הם דברי קבלה וכ"ש שבכל הגלילות הללו נהגו כהריא"ף והרמב"ם ז"ל והכי משמע פשטא דמתני' פרק יש נוחלין מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה בו על ירכו וכן הא דמצי גטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנות ושוברין. והריטב"א כתב שדעת הרמב"ם משעת הקנין משתעבד: