שו"ת רדב"ז/רסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ביבמה שהיא בארץ ישראל והיבם חוצה לארץ אם כופין אותו לעלות לא"י ליבם או לחלוץ:

תשובה גרסינן בשילהי זה בורר אמר רב ספרא א"ר יוחנן שנים שנתעצמו בדין וכו' והיבמה הולכת אחר היבם להתירה וא"ר אמי אפי' מטבריא לצפרי: ופרש"י ז"ל אע"פ שישיבת טבריא גדולה משל צפרי ע"כ וכתבוה כל בעלי הלכות והריא"ף ז"ל בפרק מצות חליצה. וילפינן לה בגמרא מדכתיב וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה ומשמע סתם אפי' עירה א"י ועירו חוצה לארץ: ומדר' אמי נמי איכא למשמע דאמרינן צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה וכ"ש שאין מוציאין מב"ד יפה ואפ"ה אמרי הכא אפי' מטבריא לצפרי משמע דגזירת הכתוב הוא וא"כ אפי' מא"י לחוצה לארץ הולכת אחר היבם:

ומדכתבו אותה כל בעלי ההלכות סתם משמע דבכל גוונא היא ואע"ג דאין כופין את האשה לצאת מא"י אלא יוציא ויתן כתובה מ"מ אין כופין אותו לעלות אלא שולח לה גטה אבל חליצה אי איפשר ע"י שליח ולפיכך הולכת אחר היבם בכל מקום שהוא אבל לכוף אותו שיעלה לא"י לא שמענו: