שו"ת רדב"ז/רסד
שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שמרדה על בעלה והלכה לבית אביה ואחר זמן גירשה בעלה אם צריכה להמתין ג' חדשים או לא ואם חסרים ב' וג' ימים לא נחוש ותנשא לפי שראית לא' מהמשכילים שרצה להתיר ונתן בה טעם משום דמלתא דלא שכיחא היא דומיא דהך דהוחלפו נשותיהם דמותרות מיד דחילוף לא שכיח או דומיא דאנוסה ומפותה:
תשובה אין לסמוך על זה כלל דחכמים ז"ל השוו מדותיהם וגזרו בכל הנשים ובהדיא אמרו אפי' היה לה כעס עם בעלה והלכה לבית אביה:
וז"ל הרמב"ם ז"ל וגזירת חכמים היא שאפי' אשה שאינה ראויה לילד וכו' עד ואפי' בתולה מן האירוסין וצריכות להמתין תשעים יום ולא הוציאו מהכלל אלא ממאנת ואנוסה ומפותה לפי שלא גזרו אלא בגרושה ומה שרצה לומר משום דהוי מלתא דלא שכיחא ליתא כלל שהרי מעשים בכל יום שמורדות הנשים על בעליהן והולכות לבית אביהן ואפילו לדעתו דלא שכיח מי עדיף מאנוסה ומפותה דאי לאו משום דלא גזרו אלא בגרושה היו צריכות להמתין ולא דמי להוחלפו נשותיהן כלל דהתם לא שכיח כלל:
כללא דמלתא דאין לנו להוציא מכלל הנשים אלא אותם שהוציאו חכמים ז"ל ואין לנו לחדש סברות מהכרס להקל ודבר ברור הוא אלא שיש לדקדק בלשון הרב ז"ל דקאמר וגזירת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד משמע דאשה הראויה לילד הוי מדאורייתא דכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ובתוספות כתבו דאסמכתא היא דהבחנת הזרע מדרבנן הוא והא דגזרו בלתי ראויה לילד אטו ראויה אין זו גזרה לגזרה אלא כולה חדא גזרה היא בכל הנשים המתגרשות. ואיפשר לפרש דברי הרב ז"ל על דרך זה כי מה שכתב וגזרת חכמים הוא שאפילו אשה וכו' ה"ק ובכלל גזירת חכמים היא שאפי' אשה וכו' והכי משמע מדכתב בתר הכי הממאנת אינה צריכה להמתין לא גזרו אלא בגרושה משמע דכל גרושה מגזרת חכמים היא. כל זה כתבתי להסכים הסברות אבל פשט לשון הרב משמע דהבחנת הזרע באשה הראויה לילד הוי מן התורה ושאר הנשים כולם גזרה דרבנן והכי משמע מדמייתינן קרא לראיה להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ומה שכתב לא גזרו אלא בגרושה הכי פירושה לא גזרו בקטנה אלא בגרושה אבל בממאנת שיוצאת בלא גט לא גזרו דלא מיחלפא בשאר נשים: