שו"ת רדב"ז/רסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו בית והקדישו על דרך זה שיאכלו יורשיו הפירות ולא יוכלו למוכרו וכן יירשו היורשים ואם ח"ו יכלה הזרע אז יחזור הבית להקדש כאשר נוהגין העכו"ם ונקרא אצלם וקף עלה אל דוריאה והנה יש לראובן בת ונשאת לשמעון ומתה בלא זרע ממנו וירש אותה שמעון ורוצה ליכנס במקום אשתו לזכות בפירות הבית ויורשי הבת מבעל אחר רוצים לזכות בפירות הבית גם גזבר ההקדש טוען שמא יש לי זכות:

תשובה על זה וכיוצא בו אמר הכתוב ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה ואם הבעל יזכה בפירות הבית הרי בניו זוכין אחריו ונמצאת הנחלה באה מיורשי ראובן ליורשי שמעון וא"ת אין הכי נמי שכן הוא דין הנחלה בזמן הזה ליתא דבשלמא בנחלה סתם הבעל נכנס במקום אשתו אבל בנ"ד לא זכתה אשתו בבית כלל אלא בפירות וראובן התנה שיאכלו הפירות יורשי היורשים וירושת שמעון באה לו ממקום אחר ולעולם אומדין דעת הנותן ולא היה בדעתו שיזכה שמעון אלא שיזכו יורשיו אחריו ויורשי יורשיו הבאים מהשלשלת שלו. ותו דקי"ל אין הבעל יורש בראוי כבמוחזק ופירות הבית ראוים הם ולא מוחזק כיון שאין לו זכות בגוף הבית ותו כיון שהקדש זה היא על דרך שמקדישים העכו"ם וקף על אל דוריאה זה הלשון משמע שהקדיש אותו זרעו וזרע זרעו וכי היכי שאם היה כותב שיאכלו הפירות זרעי וזרע זרעי אתה מודה שאין שמעון בעל בתו בכלל זרעו אף בנ"ד שכתב יורשי ויורשי יורשי לזה היה דעתו ולא לשמעון הילכך הדבר ברור אצלי שאין לשמעון בזה כלום ואם יש יורשים באים משלשלת ראובן זוכים בו ואם אין שם יורשים זכה ההקדש ומזה הטעם בעצמו אני אומר שאם היו לשמעון בנים מאשתו בת ראובן וזכו היורשים באלו הפירות ומתו בלא בנים וירש אותה שמעון לא זכה שמעון בפירות אלא יורשים הבאים משלשלת ראובן או ההקדש לפי שזה היה דעת המקדיש ולא שיזכה בפירות מי שאינו מזרעו:

כללא דמלתא הבא משלשלת ראובן זכר או נקבה זוכים בפירות ואם תמו זכה ההקדש ודין קדימת הזכרים על הנקבות כדין שאר נחלות אם לא היה שם תנאי מפורש: