שו"ת רדב"ז/רנד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך אם חמשה דברים המפסידין את השחיטה מפסידין את המלוקה:

תשובה הלכתא למשיחא את בעי אבל כיון דשקלו וטרו בה טובא בפ"ק דחולין אודיעך העולה מהסוגיא: הגרמה פוסל במליקה שאם התחיל משיפוי הראש והשלים רוב המליקה בממול העורף פסולה וה"ה אם התחיל ממקום הכשר למליקה. הגרים והשלים המליקה במקום הפסול למליקה פסולה:

והא דנקט תלמודא כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים דהיינו מלמעלה למטה משום דהכי אורחא דמלתא אבל ה"ה איפכא וכן כתב הרא"ש ז"ל וז"ל וקמ"ל דכי אגמריה רחמנא למשה הגרמה בשחיטה אגמריה במליקה וה"ה דמצי למנקט מתתאי ואגרים עד ראשו לעילא וכדרב יהודה ע"כ:

עיקור תרי גווני אם נעקרו הסימנים קודם שוב אין המליקה מועיל להכשירה אבל אם נעקרו הסימנים בשעת מליקה אינו חושש דגרסינן בגמרא אמר רבינא אמר לי רביא בר קיסי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף לא אמרן אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור וכן פסק הרמב"ם ז"ל:

דרסה איכא פלוגתא י"א שזו עיקר מצותה קוצץ ויורד אבל אם הוליך והביא כשרה. ואיכא מ"ד מוליך ומביא כמו בשחיטה אם קצץ וירד כשרה ופסקו דעיקר מצותה קוצץ ויורד דהכי משמע פשטא דמימרא דאמר רב כהנא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה:

חלדה עיקר המליקה היא ע"י חלדה שהרי בשעה שחותך המפרקת נחלד הצפורן בתוך עצם המפרקת ואפילו תימא שהצפורן רחבה הרבה הרי חותך הסימנים ממטה למעלה והוי חלדה והכי איתא בתוספות והכי אמרינן בהדיא דמליקה בסכין לאו שחיטה היא כלל מאי טעמא רב הונא אמר מפני שהוא מחליד משמע דחלדה כשרה במליקה. וכן כתב רש"י ז"ל גבי הא דרביא בר קיסי וז"ל לא אמרן אלא במליקה דדרסה וחלדה לא פסלי בה עקור סימנים נמי לא פסלי בה אבל בשחיטה וכו'. שהייה פליגי בה הרשב"א ז"ל מכשיר במליקה וז"ל והא דאפשיטא ליה טפי בשחיטה מבמליקה דהיינו שהייה דרסה וחלדה שפוסלין בשחיטה ואונס פוסלין במליקה וטעמא דהגרמה פוסלת במליקה משום דממול ערפו אמר רחמנא ע"כ. אבל מדברי רש"י ז"ל משמע דשהייה פוסלת במליקה שכתב באותה סוגיא וז"ל אא"כ טרפה בעלמא היא אי נשברה בלא מליקה אבל חיותא מיהא אית בה משום הכי הויא מליקת סימנין מליקה וטרפה ליכא למימר שזה דרך הכשרה דאם לא שהה והניחה לאחר שעשה בה מעשה אין כאן טרפות וכן בכל השוחטים משניקב הוושט יש כאן מעשה טרפה וכי גמר שחיטתו מתכשרא אם לא שהה שיעור שהייה ע"כ: הרי לך כי לענין שהייה שחיטה ומליקה שוין הם:

שוב ראיתי שכתב הר"ן ז"ל כן בהדיא וז"ל ומיהו שהייה ודאי פסולה במליקה אלא דלא איצטריך ליה לאשמועינן דכיון דמלק חציו של סימן ואטרפה לה ושהה אח"כ כיון שהשהייה מחלקת כי קא מלק טרפה קא מלק והוי כאלו נטרף מעיקרא [וכ"כ] הרא"ה ז"ל וה"ה והוא הטעם אם מלק שדרה ומפרקת ושהה טרפה קא מלק ואם מלק שדרה ומפרקת ורוב בשר ושהה מתה קא מלק והכי מסתברא לי דכל היכא דלא אשכחן דמחלקא מליקה משחיטה מסתמא אית לן לשוויינהו:

כללא דמלתא שהייה והגרמה פסלו במליקה. עיקר דרסה חלדה לא פסלו במליקה:

ולענין צפורן של מליקה אם צריך בדיקה שלא תהיה בה פגימה כצפורן של שחיטה כיון שלא הוזכר דבר זה לפסול אין לנו לחדש מדעתינו ואפי' צפורן פגומה כשר במליקה: ומנא אמינא לה דגרסינן בפ"ק דחולין אמר רב הונא בר קטינא אמר ר"ל שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח. פגימת אוזן בכור. פגימת מום בקדשים ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ואידך בחולין לא קא מיירי. ואי איתא דצפורן פגומה פסולה למליקה ליתני ד' פגימות הן פגימת צפורן במליקה דהא בקדשים הוא אלא ודאי משמע דפגימה לא פסלה במליקה ואפילו למאן דמפרש דטעמא דפגימה משום נקב הוא וכ"ש אי הוי טעמא דע"י הפגימה נעקר הסימן דהא אסיקנא דאין עיקור סימנין במליקה וזה ברור אצלי: