שו"ת רדב"ז/רנג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בהגרמה לפי שרבו בה הדעות:

תשובה אם על מקום ההגרמה שאלת אין בו רוב דעות של פוסקים דהא פסקו הלכתא בהדיא משיפוי כובע ולמטה הוי מקום שחיטה ולמעלה הוי הגרמה ופסולה וכל מה שיש משיפוי כובע ולמטה בין קנה בין טבעות הוי מקום שחיטה והוי מלתא מציעתא לא כר"ל דאכשר בחודה של כובע ולא כרב ושמואל דס"ל כר' יוסי בר' יהודא בחדא דהיינו רובא ככולה ופליגי עליה בחדא דמשוה שאר טבעות מקום שחיטה ולדידהו אם שחט בשאר טבעות הוי הגרמה והיינו מגרמתא דרב ושמואל דאכיל ר' זירא אלא כר' נחמן דאכשר משיפוי כובע ולמטה. אלא דקשיא טובא בהך סוגיא דר"ל דאכשר בחודה של כובע כמאן לא כר' יוסי ולא כרבנן ולא כר' חנינא בן אנטיגנוס. ותו אמאי איצטריך ליה לתלמודא למפסק הלכתא תרי זמני:

ותו דקאמר תלמודא והלכתא כר' חנינא בן אנטיגנוס דקאי רב נחמן כוותיה והא בלאו הכי קי"ל דכל עדות הלכתא הוא וכן כתב רש"י ז"ל עלה דהך גופא. ונ"ל לתרץ דמשום דר' חנינא בן אנטיגנוס לא פירש בעדותו מקום ההגרמה אלא העיד על מוגרמת דרבנן ודר' יוסי שהיא כשרה אבל אכתי לא ידעינן מקום ההגרמה אי מחודה של כובע ולמעלה כדאמר ר"ל או דילמא למעלה מן החיטין כדאמר רב נחמן דהיינו לא שייר בחיטי אבל שייר בחיטי דהיינו משיפוי כובע ולמטה כשרה או שייר בחיטי הוי הגרמה כדאמרי הנך אמוראי. ור"ל ס"ל כר' חנינא אלא דמדלא פי' מקום ההגרמה וסתם אית לן למימר שכל הגרמה מכשר חוץ מלמעלה מחודה של כובע ור' יוחנן קרי עליה גיסא גיסא לפי שהכשיר יותר מדאי והנך אמוראי ס"ל כיון דלא פירש ר' חנינא מקום ההגרמה תפסת מעט תפסת ומוגרמת דרבנן ור' יוסי העיד עליה שהיא כשרה דהיינו פגע בחיטי ולא נגע בהם אבל שייר בחיטי דהיינו משיפוי כובע הוי מוגרמת. ורב נחמן והנך אמוראי דמכשירי משיפוי כובע ולמטה ס"ל דמנקט מלתא מציעתא בעדותו של ר' חנינא עדיף:

והיינו דאיצטריך תלמודא לומר והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה לאפוקי מהנך אמוראי דמטרפי בשייר בחיטי ולא שמעינן דשיפוי כובע ושייר בחיטי חד שיעורא הוא והיינו דמסיים בה והיינו דשייר בחיטי. ומשום דאין עדותו של ר' חנינא מבורר דלא שמענו מעדותו מקום ההגרמה הוה אמינא דעדות זה אינה הלכה קמ"ל דהלכתא היא דקאי רב נחמן כוותיה דלא מצינן למימר משיפוי כובע ולמטה כשרה אלא מעדותו של ר"ח. ואע"ג דאיפשר לפרושי כהנך אמוראי וכדכתיבנא מנקט מלתא מציעתא בעדותו של ר' חנינא עדיף טפי והיינו כרב נחמן דאמר משיפוי כובע ולמטה:

ואם כן לא מצינו רוב דעות פוסקים אלא בהגרים ושחט אחר כך במקום השחיטה. וראיתי בזה ד' פסקים רש"י ז"ל פסק בכל גונא פסולה אפילו שחט שני שלישים והגרים שליש. הרשב"א ז"ל פסק בכל גונא פסולה חוץ משחט שני שלישים והגרים שליש דאיכא תלת לטיבותא חדא דרובא בשחיטה ותו דנפק חיותא דבהמה בשחיטה בתחלה אבל הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה והביא ראיה לדבריו מדנקיט סוגיא דגמ' כי האי לישנא לאיסורא דאמרינן פסול במליקה פסול בשחיטה לאתויי מאי ואסיקנא לאתויי שיפוי ראשו כגון דנקיט משיפוי ראשו והגרים ואזל עד דמטי תתאי וכרב הונא אמר רב אסי דאמר רב הונא אמר רב אסי הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה:

הר"ז הלוי והרמב"ן ז"ל פסקו בין הגרים שליש ושחט שני שלישים בין שחט שני שלישים והגרים שליש כשרה כיון דאיכא תרתי לטיבותא רובא בשחיטה ונפיק חיותא בשחיטה אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש פסולה וכ"ש הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש. והרמב"ם ז"ל הכשיר בכולם חוץ מהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דאיכא תלת לגריעותא חדא דרובא בהגרמה. ותו דכי נפיק חיותא לא הוי רובה בשחיטה. ותו דהתחיל בהגרמה. אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה ומשמע דטעמיה ז"ל דר' אבא אמרה קמיה דר' אלעזר ור' אלעזר קמיה דר' יוחנן ולא איפליגו מידי במלתא אלא במאי דמפליג בין שחט במקום נקב ובין פגע בנקב משמע דבשארא מודו ליה. ואחרים אמרו דמהא לא מכרעא דר' יוחנן לא דקבלה מיניה אלא דשבשיה במאי דאיפשר ליה לשבושיה דבשארא אע"ג דלא ס"ל כוותיה מיהו לא הוה איפשר למפרכיה. ואני סובר דעיקר טעמיה משום דר' הונא מהדר הדר אף מקמייתא דכיון דרובא בשחיטה כשרה דתרוייהו תליין הא בהא וכיון דאמר רב הונא שפיר עבד דאקפד משום דרובא בשחיטה אפסדה לקמייתא הילכך כל היכא דאיכא רובא בשחיטה כשרה ואי לאו פסולה הילכך היכא דאיכא פסידא דישראל אית לן למפסק כהרמב"ם ז"ל דאתריה דמר הוא. ותו דאיכא מ"ד שזהו דעתו של הריא"ף ז"ל. והיכא דהוי בהמת עכו"ם מסתברא לפסוק כדעת הרז"ה והרמב"ן ז"ל דהוי מלתא מציעתא והמחמיר כדעת הרשב"א ז"ל לא הפסיד כנ"ל: