שו"ת רדב"ז/רמט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שיש עליו שני חובות א' בשבועה וא' בלא שבועה ופרע סתם ואמר המלוה אותו שאין בו שבועה קבלתו ועדיין החוב של השבועה קיימת והלוה אומר לא פרעתי אלא החוב שיש בו שבועה:

תשובה כבר נשאלתי על מי שיש עליו מלוה על פה ומלוה בשטר ופרע סתם והעלתי שיש בה ג' מחלוקות הרא"ה והריטב"א ז"ל ס"ל דמסתמא על דעת המלוה הוא פורע שיטול מאיזה חוב שירצה:

והר"ש ז"ל כתב דלא שביק איניש מלוה בשטר ופורע מלוה על פה. והר"ן ז"ל כתב שאפילו אמר הלוה מן השטר אני פורע והמלוה קבל בשתיקה יכול לומר אח"כ ממלוה שהיא על פה נפרעתי. והעליתי באותה תשובה דמנקט מילתא מציעתא עדיפא שאם פרע לו סתם מצי למימר ממלוה על פה נפרעתי ואם פירש ממלוה שבשטר אני פורע אפילו קבל המלוה בשתיקה שוב אין יכול לומר ממלוה על פה נפרעתי. ובנ"ד אני אומר דכ"ע מודו לשיטת הרא"ש ז"ל דלא שביק איניש מלוה שיש עליה שבועה ופרע מלוה שאין עליה שבועה דמימר אמר דילמא לא אתרמי לי זוזי ונמצאתי עובר על שבועתי והוי סתמו כפירושו. וגדולה מזו יש ללמוד דאפילו שהמלוה בלא שבועה מטא זימנה והמלוה שיש עליה שבועה לא מטא זימנה ופרע סתם ודאי מהמלוה שיש עליה שבועה פרע מטעמא דאמרן דמימר אמר כי מטא זימניה דילמא לא אתרמי לי זוזי וליטרדן ונמצאתי עובר הילכך אנן סהדי דמלוה שיש עליה שבועה פרע ותו כיון שהוא אומר בריא לי שקיימתי שבועתי ופרעתי באיזה כח נכוף אותו לקיים שבועתו דהא לא שרי לן למקרייה עבריינא כיון שהוא אומר דעתי היה על השטר כדי לקיים שבועתי הילכך אפי' יטעון המלוה בהדיא פרע לי מהשטר שאין בו שבועה עליו להביא ראיה וכ"ש בנ"ד שמודה שפרע לו סתם דפשיט' דמצי למימר קיימתי שבועתי וכך היה בדעתי אעפ"י שלא פירשתי:

ולענין המוכר לחבירו שטר חוב שיש בו שבועה אם יכול הקונה לכופו מכח השבועה הדבר ברור דנכנס הקונה במקום המוכר שכך כתב לו קני איהו וכל שעבודא דאית ביה וכ"ש אם כתוב בשטר לכל באי כחו דמה לי המלוה או שלוחו או מאן דאתי מחמתיה ולא היה כדאי לישאל שהרי השבועה לפרוע החוב היא יהיה הגובה מי שיהיה: