שו"ת רדב"ז/רמד
שאלת ממני אודיעך דעתי בשני שותפין שעשו חשבון וכתבו חשבונם בפנקס ואחר כך טען אחד מהם שטעה בחשבון אם טענה זו טענה או לא:
תשובה לא ביארת יפה שאלתך ולכן אני צריך לפרט כל החלוקות אם הטעות איפשר להתברר מתוך החשבון כגון שאין הכלל מסכים עם הפרטים וכיוצא בזה הדבר ברור שהטעות חוזר ואם אי איפשר להתברר כגון שכתב הוצאתי כך ואומר שהוציא יותר אם בא להוציא מחבירו בטענה זו לא כל כמיניה אפי' יש לו כל מגו שבעולם דמגו לאפוקי ממונא לא אמרינן אלא ישבע חבירו שאינו יודע בטעות זה ונפטר ואם בא להעמיד בידו אם קנו מידם על החשבון או שהעמידו עדים על החשבון ואמרו תעידו עלינו שזה החשבון הוא אמת הדבר ברור שאפילו יש לו מגו טוב אין טענתו טענה דהא קי"ל מגו במקום עדים לא אמרינן וכן במקום פיו לא אמרינן ואנן סהדי שדקדק יפה חשבונו קודם שהעיד עליו עדים ומגו במקום אנן סהדי לא אמרינן:
ואם אין שם עדים כלל בלא מגו נמי נאמן לומר טעיתי שכן המנהג כותב אדם חשבונותיו היום ולמחר מדקדק יותר וזוכר מה שהוציא ובמה שטעה ומתקן פינקסו ואפי' שהפנקס יוצא מתחת יד שכנגדו לית לן בה ומצי לטעון טעיתי:
ואם מסר הפנקס ביד חבירו בפני עדים בזה אין יכול לטעון טעיתי דאי לאו שדקדק יפה בחשבון לא היה מוסר לו בפני עדים ומגו במקום אנן סהדי לא אמרינן וכדכתיבנא. ועם עשה החשבון בפני עדים ולא העידם עליו ולא מסר הפנקס בפניהם בזה אני אומר שאפי' בלא מגו נאמן לומר שטעה דאיכא למימר כיון דלא העידם עליו וליכא לא קנין ולא שעבוד ולא מסירת שטר לא דייק:
וכן נראה מלשון הר"ן ז"ל פ"ק דגטין וז"ל ומיהו היכא דליכא סהדי אעפ"י שמודה שאמר במעמד שלשתן או שקנו מידו נאמן לומר טעיתי בחשבון דדוקא היכא דאיכא סהדי הוא דאמרינן אי לאו דקים ליה לא הוה משעבד נפשיה אבל בדליכא עדים לא דייק דמימר אמר אי טעינא הדרנא בי כיון דליכא דמסהיד עלאי וכן כתב הראב"ד ז"ל ע"כ:
ומדקאמר לא הוה משעבד נפשיה משמע דוקא ע"י שעבוד כגון קנין או שהעידם עליו על החשבון או שמסר הפנקס בפניהם דהוי כעין שעבוד ממש אז דייק שפיר בחשבון ושוב לא מהימן לומר טעיתי אבל בפני עדים בעלמא לא דייק כלל:
ומה שכתב בסוף הלשון אבל בדליכא עדים לא דייק לא תידוק מינה הא איכא עדים כל דהו דייק ושוב לא מהימן לומר טעיתי דאם כן קשיא דיוקא דלישנא מדידיה אדידיה טעמא דשעבד נפשיה הא לא שעבד נפשיה אע"ג דאיכא סהדי לא דייק אימא סיפא אבל בדליכא סהדי כלל לא דייק הא איכא סהדי אע"ג דלא שעבד נפשיה דייק אלא ודאי מה שכתב אבל בדליכא עדים כלומר עדות וכגון שהעידם עליו או כגון שמסר הפנקס בפניהם שזה נקרא עדות:
וא"ת אדרבה דוק סיפא בדליכא עדים כלל לא דייק אבל אי איכא עדים כל דהוא דייק ליתא דא"כ לא הוה ליה למימר אי לאו דקים ליה לא הוה משעבד נפשיה אלא הכי ה"ל למימר אי לאו דקים ליה לא הוה עבד חושבנא באנפי סהדיא ותו דטעמא דמסתבר הוא דבקנין ושעבוד או הודאה בפני עדים שיעידו עליהם שחשבון זה אמת. א"נ מסירת פנקס בפני סהדי כולי האי לא עבדי אינשי. אלא אחר דקדוק יפה בחשבון ומגו במקום אנן סהדי לא אמרינן אבל לעשות חשבון באנפי סהדי עבדי אינשי בלא דקדוק דמימר אמר אי טעינא הדרנא שהרי לא קבלתים עלי הילכך מצי למימר טעיתי בחשבון אפילו לית ליה מגו וכ"ש אם אין שם אלא פנקס חשבון בלא עדים דפשיטא דמצי למימר טעיתי בחשבון: