שו"ת רדב"ז/רכז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה מעשה על כרס שבא לפנינו ומחט תחוב בו אבל אינו נראה מבפנים כלל וקצת הטבחים רצו להכשיר לפי שלא היה יוצא לפנים ואני צויתי להביא הכרס לפני וראיתי שבמקום שהיה המחט היה כפול הכרס ונדבק דבוק חזק ע"י שומן ורירין וקרעתי אותו הדבוק בסכין ונתרחב הכרס ונראה ראש המחט ועדיין היו רוצים להכשיר ולדמותה לעובי בית הכוסות והא ודאי ליתא דעובי בית הכוסות הם שתי דפנות סמוכות ודבוקות זו בזו מתחלת הבריאה אבל זה הכפל שיש בכרס אינו אלא מצד שומן או לסיבה אחרת ועתיד הכרם להתרחב ויהיה הנקב מפולש ואין לומר בטרפות זו דומה לזו אמרתי למי שהיה רוצה להכשיר אם היתה המחט עוברת תוך שני כפלי הכרס ונראית מכאן ומכאן מה אתה דן:

השיב זו ודאי טרפה אמרתי לו לדבריך שאתה מחשיב הכפל דבוק גמור שאינו עתיד להתפרק אפי' בכה"ג אית לך למימר שתהיה מותרת שהרי זה הכפל אינו מכלל הכרס אלא מאי אית לך למימר שעתיד להתפרק הדבק ויהיה הכפל הזה מכלל הכרס לדידי נמי אעפ"י שהמחט לא הוציא ראשה אלא בתוך הכפל עתידה להתפרק ויהיה הנקב מפולש והרי היא טרפה ובלאו האי טעמא טרפה שהרי ע"כ קודם שנכפל הכרס ונדבק נכנס שם המחט ונקב נקב מפולש שהרי דרך הוושט נכנס שאין דרך הקנה לבלוע ומהאי טעמא נמי ליכא למימר אחר שחיטה דחק ונכנס שהרי קודם שנכפל ונדבק נכנס המחט שם:

וא"ת לעולם אימא לך קודם שנכפל נכנס המחט אבל לא הספיק לעבור לחוץ עד שנכפל והוי כנקב שאינו מפולש:

וי"ל כיון דעל כרחיך תחלה לא היה כפול בשעה שנכנס המחט גם לבסוף עתיד להתפרק ולהתפשט ותמות ואין לחלק בין יש קורט דם או לא שהרי כיון שהיא בתוך הכפל אין שם דבר שידחוק אותו שנאמר אחר השחיטה דחקה ויצאת: עוד ראיתי שלא נשאר מן המחט לצד פנים אלא מיעט וגם זו קצת ראיה שלא יצאת אחר השחיטה: