שו"ת רדב"ז/ריט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך מאי איכא בין הא דאמרינן בכל דוכתא בעלי חיים חשיבי ולא בטילי ובין בריה לא בטלה:

תשובה כבר דברו הראשונים נ"נ בזה ואמרו דהא דאמרינן בכל דוכתא בריה לא בטלה הוא בג' תנאים הא' שיהיה אסורה מגופה כגון גיד הנשה ונמלה ועוף טמא שהוא אסור מתחלת ברייתו אבל צפור טהורה שנתנבלה או שור הנסקל וכיוצא בהם שדבר אחר גורם להם ליאסר דוקא משום טעמא דבעלי חיים חשיבי הוא דלא בטלי אבל מטעמא דבריה לא כיון דאין איסורא מעצמה והיינו דאמרי' בפרק כל הבשר אבל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא. תנאי שני שתהיה בריית נשמה כגון צפור א"נ גיד הנשה דהוה ביה חיותא אבל חטה וכיוצא בה אעפ"י שהיא כברייתא לא בריה היא ומיהו חלב לא מיקרי בריה אעפ"י שהיא בריית נשמה לפי שאין כולו במקום א' ואינו כעין בריה שהיא מתקבצת כאחת. תנאי שלישי שתהא שלימה שאלו נתרסק ממנה אבר אין תורת בריה עליה או כגון שנחתך מגיד לחתיכות אין שם בריה עליו ובטל. ואיכא מ"ד דבריה בטלה באלף ולמדוה מהירושלמי דגרסינן התם הורה ר' בון בהדין עכברא חד באלף וי"א דלא הורה ר' בון בעכבר עצמו דאפי' בכמה לא בטיל אלא בפליטתו הוא שהורה באלף ופליג אתלמודא דידן דפרק בתרא דע"ז משמע דעכבר לא יהיב טעמא אלא בששים והכי משמע דבפליטתו איירי ר' בון דאי בשנימוח הרי הוא בטל דלא הוי בריה ואי בשלא נימוח יסלקנו משם אלא ודאי בפליטתו איירי ולא קי"ל הכי אלא בס' משערינן כדאיתא בתלמודא דידן וכן אמרו ג"כ לענין חתיכה הראויה להתכבד שתהיה אסורה מגופה ולא שנאסרה מחמת בליעת איסור. וקושטא דלאו בעכבר הורה אלא עכברא שם מקום הוא: