שו"ת רדב"ז/ריז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני על מה סמכו שישראל לוה מישראל אחר על המשכונות של העכו"ם דמיחזי כאלו הישראל לוה מישראל ברבית:

תשובה אם אומר לו כי לצורך עצמו לוה הדבר ברור שהוא אסור או מן הסתם נמי אסור אלא מה שנהגו היתר הואן שאומר לצורך העכו"ם הוא ואלו משכונות של העכו"ם. א"נ כגו שהישראל הראשון הלוה לעכו"ם על המשכונות ואח"כ נדחק למעות ובא אצל חבירו ואומר הרי אלו המשכונות והרבית אשר יתן העכו"ם מכאן והלאה יהיה שלך ולא מיבעיא אם אמר לו בהדיא ואני מסולק מן המשכון דפשיטא אלא אפי' מן הסתם הוי מסולק מן המשכון ואם ירצה ישראל שני לעכבו יכול לעכבו והכי איתא במרדכי פ' הרבית וז"ל הלכה למעשה ישראל שהלוה מעות ברבית וכו':

כללא דמלתא אם נסתלק הישראל הראשון מן המשכון אין החוב עליו ומותר ומן הסתם נמי להיתר נתכוון ולא לאסור ואם פירש לו בהדיא שאינו מסתלק מן המשכון נמצא שהחוב מוטל על הישראל הראשון ואסור ועיין במרדכי סוף פ' אי זהו נשך ותמצא הדבר מפורש כאשר כתבתי: