שו"ת רדב"ז/ריב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ילמדנו רבינו נר"ו ראובן נפטר לבית עולמו וחיי למר ולכל ישראל שבק והניח שתי נשים והניח שפחה מטלטלין בבית האשה האחרונה ובאה הראשונה לתבוע כתובתה בהיות שכתוב בשטר כתובתה כמנהג כל הכתובות בזה הלשון ושעבדתי לה כל נכסי דקנאי ודאקני מקרקעי ואגבן מטלטלי וכו' אם תוכל הראשונה להוציא השפחה והמטלטלין שתפסה האחרונה בפרעון כתובתה מדין קדימת זמן מאחר שכתב בכתובת הראשונה השעבוד הנז' לעיל: יורנו מורה צדק עם מי הדין ושכרו כפול מן השמים:

תשובה ע"י תנאי זה חזרו המטלטלין להיות כקרקעות ויש בהם דין קדימה הילכך אם השפחה והמטלטלין קנה אותם אחר שנשא את האחרונה שעבוד שתיהן בהם שוה וחולקות כפי החלוקה אשר כתב הרמב"ם ז"ל לפי שאני סובר שכל מה שמניח האדם הכל הוא בתזקת היורשים בתפיסת הבית ואין תפיסת האשה בהם כלום עד שיתפיסנה הבעל בעצמו וכן כתב הרמ"ה וטעמא דמסתבר הוא לסמוך עליו ואם קנה אותם קודם שנשא את האחרונה הרי קדם שעבוד הראשונה ומוציאין מן האחרונה ונותנין לראשונה דקי"ל בעל חוב מאוחר שקדם וגבה בקרקעות מה שגבה לא גבה ובנ"ד המטלטלין הם כקרקעו'. ואם הדבר ספק אם נשתעבדו השפחה והמטלטין גם לאחרונה כיון שתפסה אין מוציאין מידה חלקה וחולקות כאשר כתבתי. והוי יודע שאין הדברים אמורים אלא בתוספת או בנכסי צ"ב שאבדו אבל בנכסי מלוגאו בנכסי צאן ברזל והם בעין כל אחת נוטלת שלה: