שו"ת רדב"ז/קצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בשפחות שנשתחררו אם צריכות להמתין ג' יום כדי הבחנת הזרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה:

תשובה גרסינן בפ"ד אחין אמר שמואל וכולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה פי' כל הנשים שנבעלו צריכות להמתין משמע דגדולות צריכות להמתין אחר טבילת גיורת ושחרור אבל קטנה לא גזרו בה. הרי לך לפום האי לישנא קמא דשמואל דצריכות להמתין ואתיא האי לישנא כרבי יהודה דברייתא ואיכא מאן דפסק כי האי לישנא וכן משמע מלשון רבינו ירוחם ז"ל נתיב כ"ג חלק ג':

והר"ן ז"ל כתב דאיפשר דאתי שמואל אפי' בהאי לישנא כרבי יוסי דס"ל דאשה מזנה מתהפכת והא דאסור בגיורת ומשוחררת גדולה לאו מדינא אלא משום גזרה דגזר אטו גדולה דעלמא מיהו לא אתי לישנא קמא לגמרי כר' יוסי דאלו לרבי יוסי אפי' בגיורת ומשוחררת גדולה לא גזר זנות דגדולה אטו נשואין דגדולה ואלו שמואל גזר בגדולה זנות אטו נשואין ולהכי לא אמרינן עלה הוא דאמר כרבי יוסי כדאמרינן בלישנא בתרא. ומסיק עלה ז"ל דאמרה למלתיה כרבי מאיר דאמר כרבי יהודה בקטנה בת ישראל שצריכה להמתין דגזר קטנה אטו גדולה וה"ה לגיורת ומשוחררת גדולה דגזרינן אבל לא בגיורת ומשוחררת קטנה דלא שכיח. ושמואל לטעמיה דאמר הלכה כרבי מאיר בגזירותיו. ואע"ג דקי"ל הלכה כרבי יוסי דנמוקו עמו ה"מ היכא דלא פסקו אמוראי כחד מהנך תנאי דאית לן למפסק בתר אמוראי וזה ברור:

הרי לך לפי שיטה זו דכולן צריכות להמתין. תו גרסינן התם לישנא אחרינא אמרי לה אמר שמואל כולן צריכות להמתין חוץ מגיורות ומשוחררת גדולה וקטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין. ומסקינן הוא דאמר כר' יוסי דתניא הגיורת והשבויה שנפדית ושפחה שנשתחררה צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבא מאי טעמא דרבי יוסי קא סבר אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר. אמר ליה רבא בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה וכו' אלא יוצאה בשן ועין היכי משכחת לה וכ"ת כל דממילא מודה רבי יוסי והא תניא אנוסה ומפותה צריך להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ואידך חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה ע"כ סוגיית הגמ':

ופסק הריא"ף ז"ל ורוב מפרשים כי הך לישנא בתרא דשמואל וכר' יוסי דנימוקו עמו. וא"ת כיון דשמואל בשיטת רבי יוסי אמרה למה השמיט אנוסה ומפותה. תירץ הר"ן ז"ל משום דאיהו לא איצטריכא לפרושי אלא בהנך דאתו מנשואין דגיות דיתבי תותי בעלייהו דאפי' בהנהו דאיכא תרתי לריעותא תלינן בהפוך כיון דדעתייהו לאיגיורי אבל בבת ישראל פנויה וצנועה פשיטא דלא ניחא לה בעבור של זנות ומתהפכת יפה דבנות ישראל קדושות הן וזה נכון עכ"ל. נמצאת למד לפי שיטה זו למאן דפסק כר' יוסי כל גיורת ושפחה בין נשואה או בלתי נשואה אין צריכות להמתין וכן אנוסה ומפותה וזו היא הסכמת רוב הפוסקים. אבל יש מן הגאונים דפסקו בהא הלכה כרבי יהודה דהיינו באנוסה ומפותה ולא בריר להו לבתראי טעמא דהאי פסקא כיון דקי"ל הלכה כרבי יוסי דנימוקו עמו. אבל בפסקי רבינו (ישעיה) כתב וז"ל ושמואל ס"ל כרבי יוסי בגיורת ומשוחרת ולאו מטעמיה דאלו רבי יוסי סבר משום דמתהפכת ופטר אפי' אנוסה ומפותה ושמואל לא פטר אלא גיורת ומשוחררת משום דידעי ומשמשות במוך אבל אנוסה ומפותה מחייב דאימור לא נתהפכה יפה יפה וכיון דקי"ל שמואל כר' יהודה באנוסה ומפותה הלכתא כוותיה וכן פסק ר"ח ז"ל אבל הריא"ף ז"ל פסק כרבי יוסי כדקי"ל בכל דוכתא ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר"י ולא היא דהרי שמואל ס"ל כר' יהודה והלכתא כאמוראי עכ"ל:

ובפסקי הרא"ש ז"ל טעם אחר ע"ש. ולפי שיטה זו כל שפחה או גיורת אינן צריכות להמתין דאי בנשואה כיון דיהיב דעתא לאיגיורי מינטרא נפשה. ואי בפנויה מתהפכת. וא"ת הא תניא לקמן בפרק החולץ דגר וגיורת צריכות להמתין הא תריצו לה בתוספות עיין עלה. ואיכא למידק לכל הפסקים דאי לפסקא קמא היכא שבקינן לישנא בתרא ופסקינן כלישנא קמא. ואי לפסק השני לדעת הגאונים כיון דתלמודא אמר סתמא שמואל דאמר כר' יוסי משמע דבכולא מלתא ס"ל כוותיה:

ולשיטת הריא"ף ז"ל נמי קשיא מדלא ממעט אלא קטנה בת ישראל בזנות אבל גדולה צריכות להמתין והא דלא כר' יוסי שזה דחק את הראשונים לומר דלא סבר בכולא מלתא כר' יוסי:

ומכל הלין משמע לי דהרמב"ם והסמ"ג ז"ל תפסו להם דרך אחרת וס"ל דבתרתי ברייתא פסקי רבוותא הלכה כר' יהודה. וטעמא דמלתא כיון דלישנא קמא דשמואל אתיא כפשטא כר' יהודה ובלישנא בתרא נמי באנוסה ומפותה כר' יהודה ס"ל אית לן למפסק הלכתא בכולא מלתא כר' יהודה:

ותו דכ"ש הוא אי באנוסה ומפותה דישראלית קדושות חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה כ"ש הגיורת דחיישינן ולפיכך מסתבר כלישנא קמא דשמואל ואליבא דר' יהודה ומשום הכי הטיל הרמב"ם פשרה בין אלה הפסקים וכתב שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינים צ' יום ואפילו גר ואשתו וכו' וכן כתב לגבי יפת תואר בסמוך כיון דסתם עכו"ם ושפחה זונות הם אינם בושות מן העיבור ולא מקפידות ולפיכך אעפ"י שמתהפכות אינם מתהפכות יפה יפה וצריכות להמתין. ומסתבר לפסוק בה הלכה כלישנא קמא דשמואל וכר' יהודא וכדעת רבוותאי במקצת. ואפילו תימא דלא פסקו רבוותא כר' יהודה אלא באנוסה ומפותה הרב ז"ל פסק כלישנא קמא דשמואל וכר' יהודה בהא. אבל בנות ישראל צנועות וקדושות הן ומקפידות שלא תתעברנה כי הן מתביישות מדבר זה ולפיכך מתהפכות יפה יפה ובהא מסתבר לפסוק הלכה כלישנא בתרא דשמואל וכר' יוסי דנימוקו עמו. ואע"ג דתלמודא לא מפליג בין עכו"ם או ישראליות אלא אמרינן בסתם אשה מזנה מתהפכת כיון דאיכא לישנא קמא דשמואל ורבי יהודה וקצת רבוותא דלית להו הא דר' יוסי אנן פסקינן כוותיה במאי דמסתבר טעמיה ובמאי דלא מסתבר פסקינן כאידך לישנא דשמואל וכר' יהודה וכרבוותא במקצת וזהו הנכון שבפסקים וקרוב אל הסברא שכל עכו"ם צריכה להמתין וכל בת ישראל הנבעלת בעילה שאינה מותרת לה אינה צריכה להמתין. וזהו שכתב הר"ב ז"ל וכן המזנה אינה צריכה להמתין וכו' וכן אנוסה ומפותה ובבת ישראל מיירי. ובעל מ"מ פי' דברי הרב ז"ל בשפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבודתן הא לאו הכי אין צריכות להמתין שאע"פ שהן בחזקת מזנות אשה מזנה משמרת עצמה וכו' וכן פי' גבי יפת תואר וסוף דבריו אם אין דעתו כן איני יכול להלום דבריו לפי הגמ' ע"כ. ואחר בקשת המחילה אין דבריו מחוורין בזה. חדא דאין דרך הפוסק לסתום אלא לפרש. ותו דהסמ"ג כתב ג"כ סתם וה"ל לפרושי. ותו דבספרי אמרינן אשת יפת תואר ואעפ"י שהיא אשת איש משמע דאיירי בין בנשוא' או פנויה ועלה דריש התם ירח ימים ירח הרי כאן ל' ימים הרי כאן ג' כדברי ר' עקיבא להבחין בין זרע ראשון לזרע אחרון והכי דריש לה ר' שמעון בגמ' דילן ומשמע דקאי בין אנשואה תו פנוייה. ותו דבברייתא דאיפליגו בה ר' יהודה ור' יוסי תני בה השבויה בהדי גיורת ושפחה וכי היכי דשבויה לא שאני לן בין נשואה הכי נמי בגיורת ושפחה. ותו כיון דלא ס"ל כר' יהודה אמאי נקיט לישנא דר' יהודה הכי ה"ל למימר הגיורת והשפחה אין צריכות להמתין וטעמא משום דאשה מזנה מתהפכת וממילא הוה מוקמינן לה בפנוייה דאלו נשואה אינה מזנה וצריכה להמתין. ותו כי לדעת מ"מ כמאן אמרה הרב ז"ל לא כר' יהודה ולא כר' יוסי דאי כר' יהודה אפי' בפנוייה צריך להמתין ואי כר' יוסי אפילו בנשואה אינה צריכה דכיון דיהבה דעתה לאיגיורי מינטרא נפשה. דאלת"ה אמאי השמיט שמואל אנוסה ומפותה וכדכתיב' בשם הר"ן ז"ל. והוי יודע דאע"ג דאמרינן בגמ' אלא אביי אמר אשה מזנה מתהפכת לא הדרינן ממאי דאמרינן בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מינטרא נפשה אלא לתרוצי קושיין דאנוסה ומפותה איצטריכינן לדאביי דאמר אשה מזנה מתהפכת אבל טעמא קמא איצטריכינן לנשואה ודוק ותשכח:

ואפילו תימא דמהדר הדרינן מהך טעמא דלעיל כיון דיהיב דעתה לאיגיורי כל בעילות דגיות כזנות חשיב להו ומתהפכת יפה יפה הילכך ליכא לפרושי דברי הרב ז"ל בנשואה אם איתא דפסק כר' יוסי. אבל הנכון דלגבי עכו"ם ושפחה ויפת תואר פסק כר' יהודה מטעמא דכתיבנא ובבת ישראל המזנה או שבויה או אנוסה ומפותה פסק כר' יוסי ונמצאו דברי הרב ז"ל עולין כהוגן וכפשטן. ואף על פי שידעתי שאיני כדאי לחלוק על בעל מ"מ שמא מקום הניחו לי ועוד שאני מחמיר ולא מקל:

ועוד אם הרב מ"מ היה נמצא בזמננו זה שהדור פרוץ מרובה על העומד היה מודה לי שזה כוונת הרב וכ"ש אשר עיני ראו כמה פעמים באלו השפחות החיבוש שהן שטופות בזימה ואינן יכולות לסבול ומזנות ומתעברות ומתפארות ותולות באדוניהן ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות הילכך איני מסכים ששום שפחה בין נשואה בין פנויה תנשא עד שיעברו צ' יום משעה שהגיע גט לידה וכ"ש בנ"ד כי שמעתי אומרים שהשפחה נבעלה ורגלים לדבר שמעוברת היא ורוצים להסתיר זממה ולא שאני סומך על טעם זה אלא אפילו בלאו הכי אני אומר שצריכות להמתין מהטעמים שכתבתי: