שו"ת רדב"ז/קצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שלוה משמעון בשטר וכתב לו שנשתעבד לפרוע לכל מי שיצא שטר מתחת ידו אפי' בלא הרשאה ועתה יוצא השטר מיד לוי אם יכול ראובן לומר תביא ראיה איך בא שטר זה לידך שמא משמעון נפל וא"ת שאינו יכול לעכב אי טריף ביה ממשעבדי כיון שלא בא לידו בכתובה ומסירה:

תשובה דברים ברורים אני רואה דהא קי"ל כל תנאי שבממון תנאו קיים וכיון שנתעבד ראובן לכל מי שיוציא השטר אין יכול לדחותו ולא לעכב עליו בשום טענה ושמעון הפסיד אנפשיה שלא שמר את שטרו יפה ומ"מ מוטל על ב"ד לחקור על הדבר איך בא שטר זה לידו אם יאמר ממני נפל ואני מצאתיו מעכבין הפירעון עד שיבוא בעל השטר ואם יאמר מכרו או נתנו לי במתנה אם הוא במקום קרוב מודיעין אותו ואם בא ואמר לא אלא ממני נפל נשבע המוחזק בשטר שמכרו לו או נתנו לו במתנה וגובה החוב ואע"ג דשאר שטרות דעלמא אין יכול להקנותן אלא באגב או בכתיבה ומסירה שאני התם מפני שהשעבוד אין יכול להקנותו בנתינת השטר אבל הכא הרי נשתעבד ראובן לכל מי שיוציא השטר והרי השעבוד קנוי ללוי כיון שיוצא מתחת ידו ומטעם זה טורף ממשעבדי שהרי נשתעבד וכ"ש דלקוחות הפסידו אנפשייהו שלא היה להם לקנות קרקע ממי שנשתעבד לכל מי שיוציא השטר: ואם הוא במקום רחוק אין מעכבין הפירעון וכשיבא שמעון בעל השטר יעשה דין עם לוי וראובן נפטר בשעה שפרע ללוי והוי יודע כי חוב כזה לא יוכל לגבות אותו בעל השטר אם אין השטר בידו אע"ג דכתב ליה תברא דמצי למימר שמא נתת השטר לאחר או שמא יפול וימצא אותו אחר ולא אוכל לדחותו כיון שכתוב בו תנאי זה לפיכך אם נאבד השטר אין לו תקנה:

ומ"מ מסתברא שאם שמעון המלוה אמיד כופין את ראובן לפרוע לו חובו ויקבל עליו כל ערעור ונזק והפסד שיבא לו מצד הפירעון הנז' ואם אינו אמיד יביא לו ערב או משכון על זה כדי שלא יפסיד זה שלו ויאכל הלה וחדי וכזה ראוי לדון: