שו"ת רדב"ז/קצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ראובן ושמעון שותפין בחנות וראובן במקום אחר ומת אביו של ראובן אם מותר שמעון לפתוח החנות או לא:

תשובה אם ראובן במקום רחוק הרבה שכשיגיע לו השמועה נעשית רחוקה אין שמעון צריך לסגור החנו' שהרי כשיגיע לראובן השמועה נוהג אבלות יום אחד לבד ומקצת היום ככלו ואותה שעה אין שמעון יודע אי זו היא כדי שיסגור ואם הוא במקום קרוב צריך לשער בכמה זמן יגיע שם השמועה ובתוך זמן זה אין צריך לסגור החנות דעדיין לא חל אבלות על ראובן כיון דאכתי לא ידע. אבל אחר שיעור זמן שיגיע לו השמועה איכא לספוקי דדילמא כיון דלא ידעי' הכא אי שמע ראובן השמועה או לא מספיקא לא כייפינן ליה לסגור החנות ומשום הכי מסתברא לי דאם שלחו לו שליח חזקה עשה שליחותו ואחר שיעור שיגיע שם השליח סוגר החנות אבל אם לא שלחו לו שליח אעפ"י שכתבו לו כתב דילמא אבד הכתב ולא כייפינן ליה לסגור החנות עד שנדע שחל על ראובן האבילות דמספיקא לא מאבלינן דאפילו על פי עד א' איכא פלוגתא דרבוותא אם מתאבלין או לא כ"ש מספיקא דלכ"ע אין מתאבלין ולא הלכו בדבר להחמיר אלא להקל תדע שהרי התירו לעשות מלאכת השותפות בצנעה אבל אם שלחו לו שליח והדבר ברור שיגיע השליח בתוך ג' ימים חזקה שליח עושה שליחותו ולא תלינן לומר שמא מקרה אירע לו ולא עשה שליחותו דאונסא לא שכיח. וא"ת לא יהיה אלא עד א' הא איכא פלוגתא וכיון דראובן אינו מתאבל על פיו אם ירצה לעשות כדעת המיקל אמאי כייפינן לשמעון לנעול חנותו. הא לא קשיא דלא אמרינן אין מתאבלין על פי עד א' אלא בעד המעיד מעצמו מת פלוני אבל שליח שמשלחין אותו קרובי המת לאו עד א' הוא ופשיטא שמתאבלין על פי השליח לכ"ע:

הילכך בנ"ד פותח החנות כשיעור שיגיע השליח לראובן ואח"כ נוטל אותו. והוי יודע שכבר נהגו העולם להתאבל על פי עד א' ועד מפי עד ועכו"ם מסיח לפי תומו דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר ותו דאמרו ז"ל מית חברך אישר כלומר האמן: