שו"ת רדב"ז/קפט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על ענין בגדי צמר שעושין אותו בבוטנה והבוטנה של צמר גפן ותופרין אותה לבדה וחוזרין ותופרין אותה בבגד אם מותר לתפור הבוטנה בחוטי פשתן או דילמא כשחוזר ומחברה בבגד הוי כלאים:

תשובה זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן ש"ס על עורות התפורים בפשתן ומחברין אותה בבגד ע"י תפירה והעלה הרב ז"ל דכיון דמן התורה שוע טווי ונוז הוא דאסור דוקא ואלו הבגדים אינם כלאים אלא מדרבנן וכיון שכן הולכין בספקו להקל ואין חוששין שמא יעבור חוט התפירה באמצע חוט תפירת העורות אלא הולכין בספיקו להקל ע"כ וממנה למדתי לנ"ד שהוא אסור שהרי אני רואה להדיא שהתפירה דקה ועוברת באמצע חוט תפירת הבוטנה במקום חיבורן בבגד ונמצא צמר ופשתים יחד ואיכא איסורא מדרבנן מיהא ולפיכך מי שרוצה לתפור הבוטנה בחוטי פשתן יניח סמוך למקום חיבורו עם הבגד כשיעור אצבע ויתפור אותו בחוטי משי או בקנבוס או בחוטי צמר גפן:

והוי יודע כי במדינה זו אין תופרין כל העורות אלא בחוטי צמר גפן מפני שמעמיד התפירה ושאר מיני חוטין קורעין את העור הילכך מותר לתפרם בבגד אעפ"י שמחבר אותה ועובר חוט התפירה באמצע תפירת העורות אבל בבוטנה התפירה בחוטי פשתן אין להקל כלל אלא כמו שכתבתי לפי שאני עד ראייה לא שמיעה ושמא תפירת העורות אשר כתב הרשב"א ז"ל היא תפירה גסה שהדבר ספק אם עוברות או לא וכ"ש לדעת האומרים דלא בעינן שוע טווי ונוז מן התורה אלא אפי' חיבר בגד פשתן בבגד צמר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שיש לחוש לספיקו וירא שמים לא יתפור הבוטנה בחוטי פשתן כלל לפי שהרמב"ם ז"ל מחמיר הרבה בענין כלאים וכן העיד הטור על אביו ז"ל שמעולם לא רצה לתפור העור התפור בחוטי פשתן בבגד של צמר לפי שהתפירה מחברת חוטי פשתן אשר תפר בהן העור עם הבגד של צמר וכן אנו נוהגין לתפור כל הבוטנה בחוטי משי ומטעם זה אסרנו הבוטוניש הנקראים אזדאר סולטני לתפור אותה בבגדי צמר לפי שיש בתוכן פשתים ומתחברים ע"י התפירה בבגד צמר ותיקנתי שיעשו את מה שבתוכן בגד צמר גפן: