שו"ת רדב"ז/קפג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלו מאי גירבה ראובן נתן לשמעון מעות בתורת עיסקא וכתב שטר במאתים ומת שמעון ובא ראובן להוציא מן היתומים והם גדולים והודה ראובן שקבל מהעסקא מאה ונשארו מאה ונסתפקו אם גובה כל המאה הנשארים או דילמא אינו גובה כלום או גובה מחצה:

תשובה לא ראיתי כאן מקום ספק דקי"ל שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה ולדברי האומר שאינו גובה כלום וכי אם לא היה מודה היה נוטל מנה ומפני שהודה במנה יפסיד אפי' החמשים אין זו תורה ולא משפט ישר. וכי תימא מפני שפגם את שטרו ולא היה נפרע מאביהם אלא בשבועה השתא נמי אינו נוטל חצי הנשאר אלא בשבועה ומה לי אם יש עליו חיוב שתי שבועות ומה לי אם יש עליו חיוב שבועה א' השתא מי שנתחייב כמה שבועות מגלגל עליו הכל בשבועה א' כ"ש בנדון דידן שאינו חייב אלא שבועה א' אעפ"י שבאה עליו משתי כחות מכח שפגם שטרו ומכח שבא לגבות מן היתומים לא בשביל כך הפסיד דינו וגובה מחצה:

ולדברי האומר שגובה כל מה שנשאר בשטר הטעם הוא מפני שאומר ראובן המנה שגביתי הוא חלק הפקדון והמנה שנשאר הוא חלק המלוה דהא שטר עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואין זו טענה כלל לא מיבעיא אם ראובן אינו טוען כן בפירוש דפשיטא דאנן לא טענינן ליה להפסיד היתומים אלא אפי' אי טעין הכי בהדיא אין שומעין לו שהרי עדיין שטר עיסקא נקרא שעדיין שמעון מתעסק היה במנה שנשאר בידו:

ובשלמא אם היה כותב ראובן שטר בשעה שקבל המנה שקבל חלק הפקדון ומה שנשאר היא מלוה אז היה גובה כל המנה הנשאר אבל כיון שלא כתב כן מה שגבה הוא מחלק המלוה ומחלק הפקדון ומה שנשאר ג"כ מחציתו מלוה ומחציתו פקדון. הילכך נשבע וגובה מחצה ממה שנשאר ואפי' טען ראובן שכך אמר לשמעון בשעה שלקח המנה שהוא חלק הפקדון אין שומעין לו כיון שלא כתב שטר:

ועוד כי לפי דבריו איסורא עביד שמה שנשאר אצל שמעון הוא מלוה והוא נוטל בריוח והרי זה רבית אלא ודאי מה שנשאר בשטר כפי הודאתו הוא שטר עיסקא והוא נקרא שטר כיס היוצא על היתומים ונשבע וגובה מחצה: