שו"ת רדב"ז/קפא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על ראובן שכתב שטר מתנה לשמעון על שדה וקנו ממנו וכתבו לו את השטר והרי הוא חתום בשני עדים ואחד מהם פסול מפני שהוא קרוב וראובן מודה שקנו מידו אבל אינו רוצה לקיים המתנה. ושמעון טוען לא איברו סהדי אלא לשקרי ודל מהכא שטרא וכיון שהוא מודה שקנו מידו יקיים המתנה:

תשובה הדין עם ראובן ואין המתנה כלום דאע"ג דאמרינן לא איברו סהדי אלא לשקרי ה"מ בקנין מן המזכה לזוכה אבל הכא לא רצה ראובן להקנותו אלא בשטר ושטרא חספא בעלמא הוא ובשלמא אם היה אומר קנו ממני שנתתי לו שדה פלוני אע"ג שהעדים פסולין כיון שהוא מודה שקנו ממנו דל סהדי מהכא וחייב לקיים מתנתו כיון שמודה שנתן בקנין אבל היכא דאומר כתבו לו שטר מתנה ועל ידי השטר יזכה בשדה לא גמר להקנותו אלא ע"י השטר וחספא בעלמא הוא כיון שהוא פסול מתוכו. ומינה אתה דן שאפי' היו עידי הקנין כשרים והלך זה והחתים קרוב או פסול בשטר אינו זוכה במתנה באותו שטר עד שיחתמו העדים הכשרים שהיו בשעת הקנין. ומ"מ אם אמר קנו ממני שנתתי לו שדה פלוני וכתבו לו שטר מתנה המתנה קיימת ואין השטר אלא לראיה בידו שהיה שלו הילכך אע"פ שנמצא השטר פסול לא מפני כך נתבטלה המתנה כיון שהוא מודה שקנו מידו:

כללא דמלתא אם הקנהו בלא שטר המתנה קיימת ואם הקנה ע"י השטר המתנה בטלה ודוק ותשכח שכן הוא האמת והצדק בס"ד: