שו"ת רדב"ז/קעח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה כמנהג ואחר כך נשבע שישא אחרת אם חלה שבועה שנייה או לא:

תשובה אם נשבע שישא עליה אשה אחרת הרי זה נשבע לעבור על המצוה שנאמר לא יחל דברו ולא חלה כלל ואע"ג דהוה מצי למימר דאיפשר לרצות את אשתו עד שתתן לו רשות לישא אשה אחרת מ"מ בשעה שיצאת מפיו לא היתה ראוי' לחול כלל ואעפ"י שיהיה לה זמן לחול כגון שנתנה לו אשתו רשות ומחלה לו השבועה הראשונה לא חלה השנייה ואף על גב דאמרינן דהנשבע שבועה על שבועה לא חלה ואם נשאל על הראשונה חלה השניה ה"מ בזמן ששתיהן לקיים ענין אחד אבל בזמן שהשבועה השנייה היא הפך הראשונה לא חלה דהתם שבועה בתרייתא מתלא תליא אי משכח דוכתא חיילא אבל בנ"ד בשעה שיצאה מפיו יצאת לשוא למה"ד למי שנשבע שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה השנייה שבועת שוא ולוקה עליה אעפ"י שהיה איפשר לישאל על הראשונה ותחול השנייה אלא ודאי טעמא היא כיון שבשעה שיצאת מפיו יצאת לשוא שוב אין לה תקנה. אבל אם נשבע שישא אשה סתם או אפי' אמר שישא אשה אחרת כיון שלא אמר עליה אין זו שבועה לבטל את המצוה כיון דאיפשר לו לגרש את אשתו וישא אחרת הילכך חלה השבועה השנייה וא"ת הא ניחא אם יש לו ליתן לה כתובה אבל אם אין לו אנוס הוא וקי"ל מי שנשבע על דבר ואין יכול לקיים מפני האונס פטור. הא לא קשיא דאיפשר לזרוק לה גיטה ותשאר הכתובה חוב עליו ויסדרו אותו כמו שמסדרין לכל ב"ח ואע"ג דתקנו הגאונים שלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ נותן לה כתובתה בכה"ג לא תקינו שיהיה זה עובר על שבועתו מפני תקנתם הילכך אין כאן אונס. ומיהו מפני תקנת הגאונים ראוי להשתדל שיתחרט על שבועתו השנייה ויתירוה לו או עם האשה שתמחול לו השבועה הראשונה ויקיים השנייה ואם אי איפשר זה יזרוק לה גיטה ותשאר הכתובה חוב עליו כדכתיבנא: