שו"ת רדב"ז/קעז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בשטר מתנה שכתוב בו לשון זה מה שעבר בפנינו ביום ראשון ט"ו לחדש אלול שנת הצו"ר לבריאת עולם למניינינו פה צפת תוב"ב שהיקר כ"ר משה ן' סידה היה רוצה ללכת חוצה לארץ ורצה לסדר נפשו שלא היה יודע מתי יחזור או מה שהש"י יגזור עליו ואמר בתורת צוואה שהמעות שהיו לו ממושכן בו הבטאן של כ"ר יהודה אבו אל עפייא כמו שכתוב בארוכה בשטר שיש ביניהם שאחר עבור הששה עשר חדשים רצופים הכתובים בשטר המשכנתא אם ח"ו יפטר בתוך זה הזמן או לאחר הזמן כ"ר משה הנזכר יתנו מעות המשכנתא לחכם מורנו הרב הנעלה כמה"ר יעקב בירב נר"ו שיאכל הפירות הוא וישיבתו כל הזמן שיתארך שלא תבואנה שתי אחיותיו שאם תבואנה באי זה זמן שיהיה יתנו להן המעות הנזכר אבל אם לא תבוא אלא אחת לא יתנו לה כי אם חצי המעות וחצי האחר ישאר ביד מורנו הרב הנזכר לעשות בו כרצונו כנז' לעיל ואם לא תבואנה שתי האחיות הנזכרות אם לסבה שימותו שם או שישארו לשם יתנו את המעות ביד מורנו הרב הנזכר לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה אגב ד' אמות קרקע שיש לו בא"י מתנת בריא מתנת פרהסיא גלויה ומפורסמת לכל ושעבד כ"ר משה הנזכר המעות הנזכר לאכילת הפירות הוא וישיבתו כנז' לעיל וקנינו מכ"ר משה הנזכר על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל וכו' ועתה כבר מת הנותן והחכם המקבל ושטר המשכנתא ושטר המתנה יוצאים מתחת יד יורשי הרב מקבל המתנה ונחלקו חכמי צפת תוב"ב אם המתנה היא מתנה או לא ורצית לדעת דעתי בזה:

תשובה הנה הגיע אלי קונדריס מאת המקיים המתנה ונתן בה ג' טעמים ולדעתי אין המתנה כלום ומתוך מה שאכתוב יתבארו הטעמים אשר כתב ואם יש לסמוך עליהם או לא:

ומה שיש לדקדק אם מתנה זו היא מתנת בריא או מתנת ש"מ. ותו אם נתן לו הקרן עצמו או הקנה לו הקרן לענין הריוח והקרן יהיה קיים כי מלשון השטר משמע הכי ומשמע הכי. ותו אם מסירת שטר המשכנתא קני או לא. ותו אם המלוה נקנית בקנין כזה ותו אם זכו יורשי הרב במתנה זו כיון שלא הגיעה לידו בחייו. לענין אם זו מתנת ש"מ הדבר ברור שאין זו אלא מתנת בריא כיון שהוא מהלך על רגליו כדרך הבריאים ואף על גב דכתב שרוצה לצאת חוצה לארץ ורוצה לסדר נפשו אין זה מצוה מחמת מיתה כמפרש לים והיוצא בשיירה אפי' לדעת הרמב"ם והרי"אף ז"ל דפסקו דהני נמי מצוה מחמת מיתה נינהו דוקא מפרש לים הגדול או היוצא בשיירה במדברות שהם קרובים אל הסכנה אמרו אבל היוצא מא"י לחוצה לארץ אין זה יוצא בשיירה וכן נראה מלשון השטר שכתב שלא היה יודע מתי יחזור או מה שהש"י יגזור עליו ולא כתב שמא ימות ונפקא מינה כדלקמן. ולענין אם הקנה לו הקרן לעשות בו כרצונו או הקנה לו הקרן כדי שיעשה בריוח כרצונו הדבר ברור אצלי שלא השליטו לעשות בקרן מה שירצה שהרי כתב שיאכל הפירות הוא וישיבתו וכן כתב בסוף ושעבוד כ"ר משה הנז' המעות הנז' לאכילת הפירות הוא וישיבתו כנז' לעיל. ואע"ג שכתב באמצע יתנו את המעות ביד מורנו הרב הנז' לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה דמשמע דגם הקרן נתן לו לעשות בו כרצונו מ"מ תפוס לשון אחרון שהוא העיקר בשעת השעבוד או תפוס לשון ראשון אבל לתפוס לשון אמצעי אין לנו דודאי ארישא או אסיפא סמוך ובר מן דין בעל השטר על התחתונה. נמצאת למד כי אפי' תימא שהמתנה מתנה ויורשי האב במקומו קיימים אין להם רשות אלא בפירות לא בקרן:

ולענין מסירת שטר המשכנתא אי הוי קנין או לא כבר ידעת דאין אותיות נקנות במסירה אלא בכתיבה ומסירה ולכתוב קני איהו וכל שעבודא דאית ביה ואי לאו הכי אפי' כתב ליה קני לך האי שטרא לא קנה וכן כתבו הפוסקים והחכם המקיים המתנה כתב דלא גרע כתיבת שטר המתנה הנז' לעיל מקני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה כיון שהקנה לו המעות שעל הבטאן והזכיר המעות הרי הקנה לו מעות הכתובים בשטר ואי בשעבוד לחוד אמרינן דקנה משום שהמעות הם המשועבדים בו כ"ש אם הזכיר המעות שהם כתובים בשטר ע"כ. ואינו מחוור כלל דאיך נעשה ק"ו מהכרם לאפוקי ממונא מחזקת מאריה ואם איתא למה תיקנו חכמים כתיבה ומסירה וקני איהו וכל שעבודא דאית ביה ותקנו שיאמר קני המעות הכתובים בשטר זה אלא משום דמטבע אינו נקגה בקנין. ואי משום אותיות מילי נינהו הילכך לית ליה תקנתא אלא בכתיבה ומסירה וקני איהו וכל שעבודא דאית בה. ותו דאנן לא מתקינינן לישנא דנותן כשהוא בריא לקיים המתנה דע"כ ליכא פלוגתא אלא בלישנא דש"מ. ומעידני עלי שהיה מחלוקת ביני ובין הרב הנזכר במעשה שאירע קרוב לנ"ד וכתב ז"ל שהמתנה בטלה וז"ל צואה זו בטלה שאין לנו לתקן לשון הש"מ דאע"ג דגילוי דעתא הוא שרוצה שיהיה הריוח לבעלי תורה גילוי דעתא בש"מ לאו כלום הוא. וכן כתב הרשב"א ז"ל עלה דהך דאמר רב נחמן ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה או יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו או תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו וכתב עלה ושמעינן מהכא דלא מתקנינן לישנא דש"מ אלא דיינינן ליה כבריא דדברי ש"מ כמסורין וככתובין דמו אמרו אבל להוסיף על דבריו לא אמרו דאי לא תימא הכי אף אנן נתקן הלשון ונדון המחשבה ונאמר כיון שאמר גילה דעתו שרוצה שידור בביתו ונתקן דבריו דבית לדירה קאמר וזה נ"ל ברור. וש"מ שאמר תנו שטר חוב זה לפלוני לא קנה עד שיאמר קני איהו וכל שעבודא דאית ביה וכו':

וז"ל נמקי יוסף אבל לגבי מתנת אחרים אע"ג דאי לא בעי למימר דקל לפרותיו הא דאמר פירות דקל דברי בטלה נינהו מ"מ אין לנו אלא מה שהוציא בשפתיו ע"כ. מכל הלין משמע דלית ממשא בהאי צוואה עכ"ל הרב ז"ל. ולזה הסכים הרב מה"רר שמואל הלוי ז"ל. ואני חלקתי עליהם וכתבתי באותו פסק וז"ל כיון דכתב בסוף ככל תיקון חז"ל משמע שעל לשון חכמים סמך בלשון המועיל דהיינו דקל לפירותיו וילמד עליון מתחתון. ודכוותיה תמצא במרדכי בשם רבינו ברוך ז"ל עלה דהא דרב נחמן. ותו דבהך דתנו שטר פלוני לפלוני חלוקין עליו רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל מכללם וכתבתי לשון בעל מ"מ וסוף לשונו וכשם שהדירה נקנית בגוף הבית כך ראיית השטר נקנית במלת השטר אלא שבבריא צריך לפרוט משום דמילי נינהו זה נ"ל לדעת המחבר. הרי לך בהדיא דע"כ לא פליגי אי מתקנינן לישנא אלא בש"מ אבל בבריא לכ"ע לא מתקנינן לישניה עד שיכתוב קני איהו וכל שעבודא דאית ביה. ואפי' בש"מ שהיה מחלוקתנו הסכים הרב מקבל מתנה זו וסמך על הרשב"א ז"ל ובטל את המתנה והם שנים ואני א' ובטלנו המתנה שנתן ללומדי תורה והחזירו אותה ליורש וכפו אותי שהיתה המתנה בידי. וכ"ש בנ"ד שהיא מתנת בריא שלא נתקן לשונו לומר כי מה שאמר יתנו מעות המשכנתא לחכם מורנו הוי כאלו אמר קני איהו וכל שעבודא דאית ביה:

ולענין אם מעות המלוה נקנה בדרך זה הדבר מפורסם דאין זה קנין דאפי' מעות של פקדון לא מצי לאקנויינהו אלא באודית' כדאיתא בעובדא דאיסור גיורא כ"ש מעות מלוה דלהוצאה ניתנו. וגם החכם המקיים המתנה הודה בזה אלא שאמר דבהקדש ובעניים אם אמר אדם מטבע שיש לי במקום פלוני אתן להקדש ולעניים חייב לקיים דברו ואפי' דבר שלא בא לעולם. אם אמר שיתן אותו לצדקה חייב לקיים דברו וכמו שכתב הרב ז"ל פרק כ"ב מהלכות מכירה וספ"ו מהל' ערכין ע"כ. והחכם הזה אגב שטפיה נתחלף לו מטבע של פקדון למטבע של מלוה דדוקא בפקדון ולא כפר בו יכול להקדישו לפי שהוא ברשותו בכל מקום דאיתיה אבל מלוה דלהוצאה ניתנה פשיטא שאין המלוה יכול להקדישו דמה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ומה שרצה לדמות נ"ד למקדיש דבר שלא בא לעולם אם היו מעות של פקדון כאשר חשב יפה דמה אותם. אבל כיון שהוא מלוה לא דמי כלל דמלוה אינה ברשותו כלל אלא ברשות אחרים שנתן להוצאה והרי הם של לוה ממש הילכך אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אבל דקל או שדה ברשותו הם אעפ"י שלא באו הפירות לעולם וכן דגים שבים אינם ברשות אחרים ותו דאפי' לפי שיטתו לא אמר הרב שהם הקדש אלא שחייב להקדישן כשיבאו לידו ובנ"ד ליתיה שמת וזכו בו היורשים ומה שכתב הרב אם צוה האדם כשהוא ש"מ ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים זכו בהן העניים דוקא בש"מ כפשט לשונו דמצוה לקיים דברי המת שמא תטרף דעתו עליו אבל בבריא לא זכו בו העניים והבו דלא לוסיף עלה וזה ברור מאד. ותו שיש כמה גאונים ראשונים חלוקים על הרב בדין זה והיורש מצי למימר קים לי כהנך ולא מפקינן מיניה. ותו אפי' לפי שיטתו הניח חלק בני הישיבה דמסתמא עניים הם אלא חלק הרב שהיה עשיר איך זכה בו. וכי תימא שכרו הוא נוטל והוי דבר של מצוה ללמד תורה לרבים הא ליתא דמה אני בחנם אף אתם בחנם אם לא שתאמר שתתקיים המתנה בדבר מועט שהוא שכר בטלה:

ובר מכל הלין הרב ז"ל מקבל המתנה חלק עלי באותו מעשה שהזכרתי למעלה שנתן ש"מ מעות ביד שליש וצוה שיאכלו הריוח בעלי תורה ופסק דריוח הוי דבר שלא בא לעולם ואינו יכול להקנותו וסדרתי לפניו דבעלי תורה הוי כהקדש לעניים. ותו כיון שנתן המעות ביד שליש הוי נמי כדקל לפירותיו וצווחתי ככרוכיא ולית דאשגח בי והרי היא כתובה לפני בנ"ד נמי כיון דאין מטבע נקנה בקנין לדידיה אין חילוק בין עניים לעשירים ואפי' לדידי שאני סובר דבעלי תורה הוי כעניים לא דמו אהדדי כלל דבעובדא דידן נתן המעות ביד שליש אבל הכא שהמעות ביד הלוה אינו יכול להקנותם אלא בכתיבה ומסירה וקני איהו וכל שעבודא דאית ביה:

עוד כתב החכם המקיים המתנה כיון שהזכיר בראש שטר המתנה שטר המשכנת' של הבטאן ולבסוף כ' מתנ' גמור' אגב ד' אמות קרקע הוי כאלו הקנה לו שטר המשכנתא אגב הקרקע וכתבו הפוסקים כי ש"ח נקנה אגב קרקע. ואתה ראה גם ראה כמה מהדר האי צורבא מרבנן לקיים מתנה זו לפי שנעשית ע"י רבו אפי' להוציא ממון שלא כדין שהרי כתוב בשטר ד' פעמים שהקנה לו המעות ולא הזכיר השטר ומה שהזכיר שטר המשכנתא לא להקנות את השטר מזכירו אלא סיפור דברים הוא תדע שאפי' שם בראש שטר המתנה אין נותן אלא המעות וז"ל ואמר בתורת צואות שהמעות שהיה ממושכן בו הבטאן של פלוני כמו שכתוב בארוכה בשטר שביניהם וכו' הרי לך בהדיא שלא הוזכר שטר המשכנתא אלא אגררא שהרי למעלה מזה ולמטה הזכיר בהדיא שנותן לו המעות. ותו אפי' לפי דרכו הלך אחר לשון ראשון ואחרון כמו שכתבתי למעלה:

ותו כי עיקר הדין אם השטר נקנה אגב קרקע הוא מחלוקת פוסקים שהר"ח ז"ל כתב שאין עומד אלא במקום מסירה לבד ע"כ. הילכך נ"ל דלית ממשא בהאי מתנה כלל דאי משום שטר המשכנתא לא הקנה כדין קנין שטרות ואי מפני שטר המתנה אין אדם נותן מה שאינו שלו דמלוה להוצאה ניתנה. ולענין אם זכו יורשי הרב במתנה זו אפי' אם היתה המתנה מתנה. דע כי לעולם אומדין דעת הנותן ואם היורש ממלא מקום אבותיו ויש לו ישיב' הרי עומד במקום מורישו ואם אין היורש ממלא מקומו אומדן דעתא שלא נתן זה אלא לעשות מצוה ולפיכך תנתן לישיבה הגדולה שבעיר שזו היתה כוונת הנותן ומפני שאין אנו דנין בזה לא אאריך בו כי הדבר ברור אצלי מאד שאין המתנ' כלום ולא אחשוד את הרב בזה אלא אחד מבני הישיבה הבלתי בקיאים סדר לשון המתנה: