שו"ת רדב"ז/קסח
שאלת ממני ידידי על אשה מקנדיא שהיתה בחזקת שהיא מגורשת אלא שאין שם עדים שראו הגירושין ואין בידה גט כי אבד ואני עכבתי אותה מלינשא עד שנשלח לקנדיא לדעת אם היא גרושה וכתבו משם וזה נוסח הכתב ראשי אלפי ישראל וכו' ראינו להגיד ולהודיע לכתר תורתכם בתורת עדות גמורה איך הבחורה הזאת היא מגורשת אשר נתגרשה בב"ד שלנו והרי היא מותרת לכל אדם כשאר בנות ישראל הפנויות והמותרות בלא שום פקפוק וכו' ואתה האח כתבת כי עדיין היא באיסור משום דבעיא מפיהם ולא מפי כתבם ובאנו לפלוגתא דרבוותא:
תשובה אין כאן מחלוקת ואשה זו מותרת לינשא דמעשה ב"ד הוא זה מה שכתבו מקנדיא שהרי אמרו נתגרשה בב"ד שלנו והרי היא מותרת לכל אדם ואין זה לשון עדות. ועוד כי יהודה חן הוא רב שבעיר ומשה קזני הוא חכם וזקן והם הם הב"ד אשר נתגרשת בפניהם ואע"פ שכתוב בתורת עדות גמורה לאו דוקא אלא לחזק הדבר כתבו כן ולא שהם עדים שהרי אמרו נתגרשה בב"ד שלנו. ואע"ג דלא כתיב בה במותב תלתא וכו' סתמא דמלתא הכי הוא ולא חששו לכתוב לפי שסמכו על סוף הלשון וחתמו תרי מגו תלתא ואין בכל זה דבר לעכב כדי לעגן האשה אלא הרי היא מותרת להנשא דמעשה ב"ד הוא אע"פ שאין הלשון מתוקן ולא עדות וקל להבין. וגדולה מזו אני אומר שאפי' היה עדות ממש כאשר חשבת יש להתירה ולסמוך על האומרים דעדות כזו כשרה לפי שכיון שבאה בחזקת גרושה אלא שאבד גטה גלוי מלתא בעלמא הוא וסגי בעדות כזה אע"פ שהוא מפי כתבם. ותו דבמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרא. ואי משום דלא הזכירו שם המגרש כיון שאמרו שהיא מותרת לכל אדם תו ליכא למיחש למידי: