שו"ת רדב"ז/קנט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי בישראל שהוא דר באוכיל אל באשה בבולק או ברשות או בדמיאת בבית מהבתים או בחצל מן אל חואציל והמנהג הוא לשכור אותם משלש שני' לשלש שנים ונשלם הזמן של הראשון ושכר אותם ראובן לג' שנים מאת השר הממונה על זה והיה שמעון דר בא' מהבתים אם יכול ראובן להוציאו או דילמא מצי למימר אני החזקתי תחלה:

תשובה הדין עם ראובן מן הדין ומן התקנה ויכול להוציאו ולא עבר משום עני המהפך בחררה. מן הדין דגרסינן בחזקת הבתים אמר שמואל נכסי העכו"ם הרי הם כמדבר וכל המחזיק בהם זכה בהם מאי טעמא עכו"ם מכי מטי זוזי לידיה אסתלק ליה ישראל לא קני עד דמטא שטרא לידיה וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות זכייה ומתנה וכתב עלה בד"א במקום שאין משפט למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון על פיהם הם דנין ע"כ. הילכך בנ"ד כיון ששכר ראובן מאת השר וכתב את השטר זכה בדיניהם ואין חזקת שמעון מועיל כלום שכך הוא דין המלך ולא מיבעיא בנ"ד שאין שמעון רוצה לשכור כל האוכלה אלא הבית שדר בו לבד אלא אפי' היה רוצה שמעון לשכור הכל איך שומעין לו שכבר קדם ראובן וכתב את השטר וזכה בדיניהם ואפילו בלא דינא דמלכותא מצי ראובן לומר או תשכור הכל או תניח הכל כיון שהמנהג הוא לשכור הכל ביחד ומזה הטעם אין כאן משום עני המהפך בחררה שהרי שמעון אינו מהפך אלא בבית שהוא דר בו לבד ואין המנהג לחלוק השכירות כלל ובלאו האי טעמא איכא טעמי אחריני שאין זה עני המהפך בחררה ועיין בדברי המפרשים ז"ל:

ולענין התקנה שיש במלכות מצרים תקנה שלא יוכל שום אדם להוסיף על שום בית או חנות שדר בו ישראל והפריזו על המדה שאפי' עמד העכו"ם והוציאו לא ידור בו ישראל אחר עד שירצה את הראשון עד שנמצאו מוכרים החזקות זה לזה בדמים יקרים. מ"מ אין ראובן זה עובר על התקנה מכמה טעמים. חדא שתחלה כשנכנס שמעון בבית מתחת ידי ישראל אחר נכנס וראובן זה נכנס במקום הראשון ואין מחזיקים בשל ישראל. ותו כי ראובן לא שכר בית זה לבדו אלא הכל ושמעון לא היה חפץ בכל ואין מנהג להשכיר אלא הכל יחד. ותו דמשמע שלא היתה התקנה בדבר הנוגע למלך או לשר העומד במקום המלך כיון שיכול להוציא את שמעון ולכוף את ראובן ולהשכיר לו המקום ההוא שזה דומה ממש לכל האלתזמים של המלך שלא ראינו מי שיטעון חזקה דדינא דמלכותא הכי הוא היום לזה ומחר לכל מי שיוסיף זה היה נראה להלכה אבל מה נעשה שכבר נהגו שמוכרים חזקות החואצל של האוכלה זה לזה בדמים יקרים ואפי' העכו"ם וכ"ש ישראל והמנהג עיקר גדול בדיני ממונות: