שו"ת רדב"ז/קנא
שאלת ממני על מה סמכו שמקנה הסופר לבעל הנייר והדיו והקולמוס ובשלמא הנייר והדיו צריך שיהיו משל בעל דכתיב וכתב ונתן אבל הקולמוס למה:
תשובה כן כתוב בספר התרומה דבקולמוס אין לחוש אפי' אינו של בעל דאין כאן חסרון הניכר במה שכותב בו הגט ע"כ. ואיפשר לי לקיים המנהג לפי שלפעמים ישבר הקולמוס בכתיבת הגט וצריך לחתוך ממנו ולתקנו ויש כאן חסרון הניכר ולכן צריך שיהיה משל בעל כמו הדיו ואע"פ שחסרון הדיו ניכר בגט מה שאין כן בקולמוס סוף סוף כיון דלפעמים ניכר החסרון בקולמוס בעצמו לא חלקו והנהיגו להקנות הכל לבעל. ותו דלפעמים יהיה הקולמוס טבול בדיו ונמצא אותו דיו חסרונו ניכר בגט שהרי כותב בו תיבה ראשונה או מקצתה. ומ"מ אם לא הקנה לו הסופר מתחלה ובא ליתנו לבעל אחרי כן אין צריך ליתן לו הקולמוס דאי משום שמא היה הקולמוס טבול בדיו הרי מקנה לו הכל ואם שמא נשבר הקולמוס ותיקנו אין זה חסרון הניכר ופשוט הוא אבל כשבא להקנותו תחלה מנהג יפה הוא להקנות לו אפי' הקולמוס ולכן הזכירו מקצת האחרונים גם הקולמום והסמ"ק מכללם ואיפשר שהטעם הוא מה שכתבתי ועליהם סמכו סופרי העיר להקנות לבעל גם הקולמוס. ובמה שכתבתי יתורץ מה שראיתי כתוב בשם רשב"ץ אחשוב שהוא רב שמעון בן צמח דוראן ז"ל וז"ל צריך שיהיה הקלף והדיו של בעל ולא הזכיר הקולמוס. וכתב עוד ז"ל ויושיט הבעל הקלף והדיו והקולמוס לבעל האשה ע"כ. הלשון הראשון הוא מן הדין והלשון השני מן המנהג וקבעו המנהג על פי המחמירים ויפה עשו וכן נהגו לחוש לכל הספקות ולכל חומרות המחמירים לכתחלה בגיטין וכן נהגו שלא יחתמו העדים עד שייבש הגט וכן לא יתננו לה עד שייבש גם החתימה ובשלמא שעת נתינה טעמא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף אבל העדים למה צריכין להמתין עד שייבש ואיפשר דטעמא הוו משום דבעל אמר להם לחתום בגט וזה אינו גט כשר עד שייבש ומ"מ חומרותיהם לכתחלה אבל לא בדיעבד: