שו"ת רדב"ז/קנ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מי שנדר או נשבע לעשות דבר פלוני בחדש העיבור נאסר בראשון או בשני או בשניהם מספק:

תשובה אין כאן ספק אלא אדר ראשון הוא הנקרא חדש העיבור ולפי' הוא לעולם מלא לפי שאינו תדיר קבעו אותו מלא עולם. ואדר הסמוך לניסן לעולם חסר וטעמא כדי שלא יתבלבלו הבלתי בקיאים שקבלה בידם שבין פורים לפסח שלשים יום ואם יעשו אותו מלא חששו שמא יבואו לאכול חמץ בפסח דגרסינן פ' ד' ראשי שנים שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר והכי קי"ל וגרסינן בירושלמי דמגלה מר עוקבא אשכח תרין אגרין בחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חבראי מוספא על שתא תלתין יומין. ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חבראי מוספא על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת. ומ"ד ירח יומין אדר השני תוספת ודחי לה התם ומשמע דלכ"ע אדר ראשון תוספת וכן העלו בתוספות פ' ד' ראשי שנים ע"ש. וכן למדו בירושלמי מהא דתניא הם העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים הם העידו שמעברין את השנה על תנאי הדא אמרה אדר ראשון תוספת אין תימר אדר שני תוספות לא קיים על שתא ומעבר לה ע"כ: הילכך אדר ראשון הוא חדש העיבור: