שו"ת רדב"ז/קמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בשטר שנפסל מחמת שהיו קרובים חתומים בשטר כגון שהיו הקרובים חתומים למטה אם יכולין הכשרים לבוא להעיד בפני ב"ד על המלוה או על המקח:

תשובה לא מפני שנפסל השטר נפסלו העדים ולא העדות הילכך באים הכשרים לפני ב"ד ומעידים וכותבין לו שטר אחר כשר וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל אע"פ שנפסל ע"י חתימת הפסולין אם הכשרים זוכרים לעדות ע"י ראיות השטר יכולין להעיד וב"ד יכתבו עדות כמו שכתוב בשטר וחשוב כמו שטר הראשון עכ"ל וכתבה הטור סימן מ"ה בלי חולק. ולענין עיקר הדין שכתבו בשם הגאונים ז"ל דבין אם הקרוב או הפסול חתום בתחלה או בסוף אם יש עדות גמורה שישבו כולה לחתום פסול ואם לאו אין פוסלין אותו מספק אלא מקיימין אותו בעדות הכשרים והפסולין רווחא שביק למאן דקשיש מיניה וחתים שמיה בלא דעת חבירו ע"כ:

ופשוט לי דאין מוציאין בשטר זה כיון דבתראי חלוקים עליהם ואפי' אי הוי לאוקומי ממונא לא מצי למימר קום לי כהנך גאונים כיון שהאחרונים ראו דבריהם ולא הסכימו עליהם קי"ל הלכתא כבתראי ותו דהרמב"ם ז"ל דמאריה דאתרא הוא לא ס"ל הך דאמרו הגאונים ז"ל דהוא חלק בין אם הפסולים למעלה ובין אם הם למטה כדאיתא בסוף הל' מלוה ולוה:

והוי יודע שאם היו כל העדים הכשרים והפסולים בשיטה א' לכ"ע פסול דלא שייך טעמא דלמלאת חתמו אלא ודאי כולם ישבו לחתום ופסול: