שו"ת רדב"ז/קמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ראובן קנה משמעון פירות לחים כגון תפוחים ורמונים שהם נפסדים והולכים ובדק בהם וראה שיש בהם ששה טובים וד' רעים וקנה אותם במשיכה וקנין וכשמגיע זמן הפרעון טען שמצא יותר ממחצה על מחצה רעים ורוצה לגבות מה שנפסדו יותר מד' לעשרה:

תשובה אינו מנכה לו כלום אלא כמו שקצב עמו נותן לו מכמה טעמי חדא כיון שהם עשויות ליפסד אימא אחר שנגמר המקח נפסדו. ותו בשעה שהתחיל למכור מהם וראה שיש בהם הפסד יותר ממה שראה בשעת המקח ולא בא לב"ד סבר וקביל ומחל על השאר. ותו דאפילו שיש בה מום יאמר לו תן לי את שלי במומו כיון שהמום מבטל את המקח וכיון שראובן מכר את הפירות היאך חוזר על שמעון ואפי' נשארו מהם קצת מצי למימר אם היית מחזירם לי מיד הייתי מוכרם עתה כשנפסדו לא אמצא מי שיקנה אותם הילכך איני רואה שום טענה לראובן אלא פורע לו משלם ולא היה הדבר כדאי לישאל עליו: