שו"ת רדב"ז/קמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ילמדנו רבינו טעם בדבר המפרשים המתירים נטילת המרה או חסרה או נמצאו שתים כי הנה בהגהות מיימוניות כתב וז"ל פסק רש"י ז"ל דהיכא דלא משתכח כלל שום מרה כשרה וכן אם נמצאו שתים כשרה ויש מחמירין וכו' אמנם אין אנו נוהגים כן וכן כתב הריא"ף ז"ל וז"ל כד משתכח שתי מרות אית מרבנן דמכשרי ואית מרבנן דמטרפי ואנן לקולא עבדינן וכי לא משתכחא מרה כלל כשרה דלא אבר הוא ואינו לא מעלה ולא מוריד עכ"ל סמ"ק. ואם מטעם זה משום דלא אבר הוא א"כ אפילו ניקב ונקיבת המרה משנה שלימה בריש פרקין ואעפ"י שבגמרא נשאו ונתנו בה ואמרו מרה מאן קתני לה ר' יוסי בר יהודה ויחידאה היא עכ"ז פסקו לבסוף דהלכתא כר' יוסי בר יהודה וקי"ל שכל אבר שאם ניקב טרפה ה"ה אם ניטל בחולי או ביד או חסר מתחלת ברייתו או נמצאו שתים כך כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שחיטה וכן כתבו בתוס' בדבור שני פרק אלו טרפות גם הר"ן ז"ל ונתן הכרח וטעם לדבר וז"ל כתבו בתוספות דכל הני דתנן בהו דאם ניקבן טרפה כ"ש ניטלו והיינו דלא תנן לקמן במתניתין דואלו כשרות ניטלה הקיבה ניטלה המרה דכל מקום שהנקב פוסל כ"ש אם ניטל לגמרי חוץ מן הטחול דאם ניטל כשרה כדתנן במתני' דלקמן וניקב בסומכיה אמרינן דטרפה ומשום הכי תנא ניטל הטחול דאם איתא דכל הנקובים שניטלו כשרים מ"ש טחול דנקט אלא ודאי בכל הנקובים אם ניטלו טרפה חוץ מן הטחול ולפיכך שנאו בפי' לומר שאעפ"י שאלו ניקב טרפה ניטל כשרה ולפי זה ניטלה המרה טרפה בין בעוף בין בבהמה וכו' ואם זה הכלל אינו מוסכם לא ידעתי לכן טוב טעם ודעת למדני וכו':