שו"ת רדב"ז/קמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ילמדנו רבינו בדין סירכא מדולדלת אם יש לחוש שמא נתפרקה כי בשלמא למ"ד אין סירכה בלא נקב אין לחוש כי אינה סרוכה לשום מקום אלא למ"ד שאיסור דסירכא משום דעתידה ליפרק אם יש לחוש וכו'. עוד בדברי רבינו ירוחם ז"ל ושאר מפרשים וז"ל בנתיב ט"ו חלק חמישי ובודאי כן הוא כי כל סירכא שניתקת כשמכניס ידו הטבח בנחת ריר היא ומלחות הריאה וכשרה כי סירכא אם יפרוק אותה כל היום באצבעותיו הרי היא יותר הולכת ומתחזקת האם יש לחוש שמא זה הוא עת שהגיע זמנה וסופה להתפרק:

ושאלתי לאחד מן השוחטים על זה והשיב לי הכל כפי ערך הבהמה המשל אם הבהמה היא גדולה בכמות כגון שוורים וכבשים ותישים גדולים חשבינן ליה ריר בעלמא ואם היא קטנה כגון עגלים וגדיים וטלאים חשבינן ליה סירכא אעפ"י שניתקת כשמכניס ידו בנחת ועם היות שנראה שהם דברים של טעם לא רציתי לסמוך על זה מפני החשש שמא יש לחוש וכו' לכן הודיעני ולמדני דרך זו אלך ותחשב לך לצדקה: