שו"ת רדב"ז/קלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על ראובן שאמר בשעת כעסו אני נשבע בנזירות שמשון שלא אשא את פלונית ועתה מתחרט ושאלנו אותו אם יודע ענין שמשון ומשפטו וחומרתו ואמר שאינו יודע כלל אלא לפי ששמע אומרים שזו שבועה חמורה לפיכך נשבע גם הוא והנודר הזה עם הארץ שאינו יודע אפילו אות א':

תשובה אע"ג דאיתא בירושלמי נדר שהוציאו בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר לא חיילא וכן היא הסכמת רוב הפוסקים אלא שיש מחמירים לומר דלא גרע מידות דקי"ל ידות נדרים כנדרים וידות שבועות כשבועות הוי יודע דלא איירי ביה אלא בשאר נדרים אבל נזירות אפילו בלשון נדר חייל ובנ"ד אפילו המחמירים מודו חדא דהא לא הזכיר אלא שמשון וכיון ששאלנוהו ואמר שלא ידע מי הוא נמצא שלא נתכוון לשמשון בן מנוח בעל דלילה והנודר בשמשון צריך שיפרש כשמשון בן מנוח בעל דלילה או כשמשון בן מנוח שעקר דלתות עזה או כשמשון בן מנוח שנקרו פלשתים את עיניו וכן כתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דנזיר וכן משמע לי בלשון רש"י ז"ל והכי משמע פשטא דסוגיא דנזיר דגרסינן עלה דמתניתין הריני כשמשון כבן מנוח וכו' למה לי למתני כל הני צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא קמ"ל כבן מנוח. ואי תנא כבן מנוח כלומר כשמשון בן מנוח הוה אמינא איכא דמתקרי הכי קמ"ל כבעל דלילה וכו' משמע בהדיא דצריך בעל דלילה או שעקר דלתות עזה עם שמשון בן מנוח:

וכן אני מפרש בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב האומר הריני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר כנזירות כשמשון ואע"פ שאיפשר שנעשו מעשים הללו לאיש אחר ע"כ:
ויש מי שמקבל לדעת הרב ז"ל וסובר שאינו נזיר שמשון עד שיאמר הכל:
ודייקי לה מדקאמר ואע"פ שאיפשר שנעשו מעשים הללו לאיש אחר וסוגיין לא משמע הכי מדלא אמרינן ואי תנא כבעל דלילה הא איפשר דשמשון בן מנוח אתרמי שהיה שם אשתו דלילה קמ"ל כמי שעקר דלתות עזה וכו' ותו דזו קולא גדולה בנזירות ותו דהכי הוה ליה למימר כבעל דלילה שעקר דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו ואע"ג דלישנא דמתני' הכי הוא מ"מ היה לו לתקן הלשון כדי שלא נטעה לפיכך נ"ל שדעתו להחמיר יותר משאר המפרשים שאם אמר הריני כשמשון בן מנוח או כבעל דלילה סגי בהכי או כמי שעקר דלתות עזה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו סגי וכן משמע בהדיא ממה שכתב בסמוך:
לפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי כבן חנה כבן אלקנה כמי ששסף את אגג בגלגל וכיוצא באלו הרי נזיר עולם ואין אומרים שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון ע"כ:
הילכך יגיד עליו רעו האומר הריני כשמשון בן מנוח או כבעל דלילה או כמי שעקר דלתות עזה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו בכל א' מהני לישני נעשה נזיר שמשון ואם אמר לשמשון בן מנוח אחר שלא היה נזיר נתכוונתי אינו נזיר דאע"ג דאיכא פיו אין כאן לבו:
ומסתברא לי שאם אמר הריני כשמשון בן מנוח והזכיר כל תנאיו לאו כל כמיניה לומר לשמשון אחר נתכוונתי שלא היה נזיר אע"פ שלא הזכיר נזירות ודאי לנזירות נתכוין ועתה חוזר בו. והא דקאמר ואע"פ דאפשר שנעשו מעשים הללו לאיש אחר אחד מהמעשים הללו קאמר ולא תידוק מינה דבעינן שיאמר כל המעשים הללו הילכך בנ"ד שלא הזכיר אלא שמשון לבד לאו כלום הוא:
וא"ת התינח היכא דלא מדכר שם נזירות אלא הריני כשמשון לבד אבל בנ"ד הא אמר כנזירות שמשון וי"ל דאם יודע את שמשון ואומר לשמשון בן מנוח שהיה נזיר נתכוונתי הוי נזיר שמשון דהא פיו ולבו שוין:
וכן כתב הרמב"ם ז"ל באותו פרק לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר וכו' ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון אינו נזיר ע"כ:
הא מן הסתם הוי נזיר דהא איכא פיו ולבו שוין. ואיכא למשמע מינה נמי שאם אמר הריני נזיר כשמשון בן מנוח בעל דלילה ואמר לשמשון אחר נתכוונתי לאו כל כמיניה דאע"ג דאמרינן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ה"מ היכא דהפי' אשר עושה לדבריו דרך העולם לקרוא כך אבל אין דרך העולם לומר שמשון בן מנוח בעל דלילה אלא לשמשון הידוע הילכך לאו כל כמיניה לעשות פי' זר כזה לדבריו. אבל בנ"ד שלא הזכיר זולת שמשון ולא מכירו לאו כלום הוא. תו איכא טעמא אחרינא כיון שאינו יודע חומרת נזירות שמשון הוו כנדרי טעות. ותו כיון שאמר לפי ששמע שזו שבועה חמורה נשבע משמע כי לשבועה נתכוון לא לנזירות ואין נשבעים בנזירות הילכך נזירות אין כאן ושבועה אין כאן אבל מאיימין עליו ומחמירים עליו שלא יהא רגיל בנדרים ואם יראה לב"ד לענוש אותו ממון עונשין כדי שלא יהיו הנדרים קלים אבל אין פותחין לו פתח לחרטה ואין מתירין לו כדי שלא יטעו לומר שיש היתר בנזירות שמשון:

כללא דמלתא דהוראה זו בנויה על ב' דברים אחד שלא הזכיר זולת שמשון. ב' היות הנודר עם הארץ:

הנל"ד כתבתי: