שו"ת רדב"ז/קלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בג' שותפין שמת אחד מהם אם נתבטל השותפות אפילו לגבי החיים או דילמא לא בטלה שותפות אלא לגבי יורשי המת שאין נכנסין במקום אביהם אבל השנים שנשארו חייבים לקיים השותפות כפי הזמן שהתנו או עד שיכלה ממון השותפות:

תשובה לגבי עסקא משמע דנתבטלה העסקא לגמרי כגון אם נתן ראובן לשמעון ולוי מעות בתורת עסקא ומת שמעון יכול ראובן לומר לשניכם הייתי מאמין אבל כיון שמת שמעון אין רצוני שתהיה עסקתי ביד לוי לבדו והוא הדין והוא הטעם בג' שותפין כיון שמת אחד מהם יכול כל אחד לומר מזלא דבי תלתא עדיף או שמא אותו שמת היה משתדל יותר אז היה נאמן אצלי יותר וכיוצא באלו הטענות שהרי בטענה כל דהוא מצי לבטל השותפות. וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכלל דין העסקא עם דין השותפין וכתב שאם מת אחד מהם נתבטלה העסקא או השותפות ומה שנתן טעם מפני שכבר יצא הממון לרשות היתומים היינו לומר שלא נשתעבד הממון לזמן השותפות אלא האיש נשתעבד וכבר מת אבל לאו למימרא שאם היו ג' ומת אחד מהם אותו שמת שכבר יצא הממון לרשות היתומים נתבטל השותפות לגבי דידיה אבל אותם הנשארים עדיין הם שותפין דהא איכא טעמא וכדכתיבנא ומיהו אם היו אלו הנשארים רגילין להשתתף יחד מעכבין זה על זה עד שיכלה זמן השותפות. ודמיא להא דאמרינן בהנהו דהוו רגילין להפקיד גבי ההיא סבתא. והכי משמע לישנא דכתב ז"ל נתבטלה השותפות דמשמע נתבטלה לגמרי דאי לאו הכי הוה ליה למימר אין היורשים נכנסין תחת מורישן לפי שכבר יצא הממון לרשות היורש:

כללא דמלתא הלשון והסברא מסכמת שנתבטלה לגמרי וכל אחד כופה את חבירו לחלוק. הנלד"כ: