שו"ת רדב"ז/קכו

שאלת ממני במי שנשבע לאשתו שלא ישא עליה אבל אם שהתה עשר שנים ולא ילדה יהיה פטור משבועתו וילדה בתוך הזמן ולד של קיימא ומת ושהתה אחר מיתת הולד עשר שנים ולא ילדה אם הוא פטור או לא:

תשובה מדאיבעיא לך במת הולד משמע דפשיטא לך שאם הולד חי שלא נפטר משבועתו ולא היא דאפי' הולד חי יש אומרים שנפטר משבועתו כיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה. דתנן פרק הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ואיכא מאן דמפרש דהאי ולא ילדה ארישא דמתני' קאי אמצות פריה ורביה והיינו זכר ונקבה וכל שלא ילדה זכר ונקבה לא ילדה קרינן בה ואינו רשאי ליבטל אלא כופין אותו לישא אשה בת בנים ומינה נמי שאם נשבע לה וילדה ולד א' אעפ"י שהוא חי לא ילדה קרינן בה כיון שלא קיים מצות פריה ורביה וזה נראה דעת הטור ומסקנת הרא"ש ז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב שאם ילדה ולד א' והוא חי אין כופין אותו אבל היכא דילדה ומתו לכ"ע כופין אותו להוציא. והכי משמע מן הירושלמי ומונה לה משעה שמתו וטעמא דמסתבר הוא דלא מקריא וילדה כיון שילדה לבהלה ובנ"ד נמי אם נשבע לה שלא ישא אשה אחרת ואם לא ילדה שיוכל לישא כיון שילדה ומתו מונה לה משעה שמתו וכן הדין לאותם שקבלו עליהם חרם רבינו גרשום שאם ילדה ומתו ושהתה עשר שנים אחר מיתת האחרון לא החרים בזה רבינו גרשום ז"ל ומותר לישא אשה אחרת עליה:

כללא דמלתא שאם קיים מצות פריה ורביה והרי הם חיים ילדה קרינן בה ואין יכול לישא אשה אחרת מפני שבועתו אע"ג דהוי באתרא שלא נפשטה תקנת ר"ג. וא"ת הא תני ר' יהושע היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' לא קשיא דההיא מדרבנן בעלמא היא ואתי שבועה דאורייתא ופקע לה אבל קיום מצות פריה ורביה מצות עשה דאורייתא הוא ואם ילדה ומתו ושהתה עשר שנים לכ"ע מותר לישא אחרת ואם ילדה אחד והרי הוא חי תליא בפלוגתא ואע"ג דלישנא דמתני' דייקא כוותיה דהרשב"א ז"ל דתנן ולא ילדה והרי ילדה מ"מ מסתברא לי לפסוק כדעת הרא"ש ז"ל חדא דבתראה הוא. ותו דמסתברא כשהתנה עמו לקיים המצוה התנה עמה ועדיין לא קיים בא'. ותו דנמצא יושב ובטל ולא תהו בראה לשבת יצרה ומזה הטעם אני חוכך במה שכתב נמקי יוסף וז"ל ולכ"ע מיהא אם לא ילדה אלא כולם זכרים או כולם נקבות אף על פי שזכר ונקבה היא המצוה אין כופין אותו להוציא ולאותם שקבלו חרם ר"ג שלא ישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אינו יכול דעת המחבר ע"כ. ואני ק"ל כיון שעדיין לא קיים המצוה מה הועיל וכיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה רגלים לדבר דשוב לא תלד וילך לו בלי חמדה הילכך רואה אני שגם חלוקה זו במחלוקת ומסתבר כדעת הרא"ש ז"ל וליכא למימר דטעמא משום דהני תרי זכרים או תרי נקבות יולידו זכר ונקבה דהא אין בני בנים כבנים לקיום מצות פריה ורביה אלא בזמן שבאים מכח זכר ונקבה אבל אם באים מכח זכר או מכח נקבה אפילו יהיו אלף בנים ובנות לא קיים מצות פריה ורביה ופשוט הוא:

וה"ה לדידן שלא קבלנו עלינו תקנת ר"ג שאם נשבע לה שלא ישא אחרת אם תלד בתוך שמונה שנים וילדה ומתו ושהתה ח' שני' מיום שמתו שהוא פטור משבועתו שהרי לא ילדה ואם ילדה אחד והוא חי תלוי במחלוקת כדלעיל. ודעתי לפסוק להקל כדכתיבנא כיון שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה ומותר לישא אשה אחרת כאלו לא נשבע לה כלל דעל דעת כן לא נשבע לה:

הנל"ד כתבתי: