שו"ת רדב"ז/קכד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהלוה את שמעון בשטר ע"י ערב ועוד יש לו עליו חוב בשטר בלא ערב ומת שמעון וראובן תובע את הערב והערב טוען כבר כתבת שטר אחר על ראובן משני החובות ונתבטל השטר הראשון וממילא נתבטל ערבותי ואין מתברר מתוך השטר שהם חוב א' אלא על פי ראובן שמודה שאינם שתי חובות ואומר השטר של הערבות והשטר האחר עשיתי אותם שטר אחד וכל השטרות הראשונים והאחרונים יוצאים מתחת יד ראובן. ואמרת שיש מן החכמים שאומר שהשטר האחרון ביטל את הראשון ונתבטל גם הערבות ורצית לדעת אי בר סמכא הוא האי פסקא או לא:

תשובה ד' טעיות אני רואה בדבר משנה ובשיקול הדעת דודאי רצה לדמות נ"ד לההיא ששנינו בפרק הכותב הוציאה שתי כתובות וגט א' אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו על דעת כתובתה הראשונה החזירה. ואישתמיטיה הא דאתמר פרק נערה הוציאה עליו שתי כתובות א' של מאתים וא' של שלש מאות אמר רב הונא בא לגבות מאתים גובה מזמן ראשון שלש מאות גובה מזמן שני ואמרינן חמש מאה אמאי לא גביא דכיון דלא כתב לה אוסיפית לך תלת מאה אמאתים הכי קאמר להאי מזמן ראשון גבי מאתים ואי מזמן שני גבית גבי תלת מאה ומדלא כתב לה נמי אוסיפית לך מאה אמאתים אחיל אחילתא לשעבודא קמא ע"כ בגמ'. ופסקוה כל פוסקי הלכות הרי לך בהדיא דלא אמרינן נתבטלה הכתובה הראשונה אלא בזמן שסכום השתי כתובות שוה אבל בנ"ד שהוסיף בשטר השני החוב האחר לא נתבטל השטר הראשון כלל ואם רצה לגבות בו גובה מזמן ראשון ואם רצה לגבות בשני גובה מזמן שני דאעפ"י דאמרינן גבי כתובה אחולי אחילתא לשעבודא החוב הכתוב בה לא מחלה תדע שאם היתה הכתובה הראשונה יתירה על השנייה גובה את הראשונה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא וז"ל הוציאה שתי כתובות וגט א' אינה גובה אלא כתובה אחת ואי זו מהם גובה אם שתיהן שוות בטלה האחרונה את הראשונה ואינה טורפת אלא מזמן האחרונה ואם היה בא' מהן תוספת על חבירתה גובה באי זה מהן שתרצה ותבטל השניה ע"כ. הא קמן שאם היה התוספות בראשונה גובה אותה ואם איתא שכתיבת האחרונה ביטלה את הראשונה אמאי גובה בראשונה אלא ודאי לא נתבטלה. תו איכא טעות' דאפי' בזמן ששני השטרות שוין לא ביטל השני את הראשון ואם רצה גובה את שתיהן דע"כ לא אמרינן הכי אלא בכתובה מטעמא דהמגרש את אשתו והחזירה על דעת כתובתה הראשונה החזירה ואין לה אלא כתובה אחת אבל בשטר חוב אם הוציא שני שטרי חובות אפי' שניהם סך אחד גובה את שניהם ואעפ"י שראובן מודה כי השטרות הראשונות נכללו בזה האחרון ואין כאן אלא חוב א' מ"מ לא בשביל כך איבד זכותו לטרוף ממשעבדי מזמן השטרות הראשונות שהרי אם היה רוצה היה מסתיר השטר האחרון וגובה בראשון מזמן ראשון ומגו דאי בעיא אמר שני השטרות חייב לי נאמן לומר אעפ"י שכתבתי השטר האחרון לא מחלתי שעבוד הראשון והאי מגו ליתיה בכתובה ומשום הכי ביטלה האחרונה את הראשונה והיינו דלא הוזכר זה הדין אלא בכתובות ולא בשטרות דעלמא:

ותו דטעמא דמסתבר שלא מחל שעבוד השטר הראשון דא"כ נמצא מפסיד הזמן שיש בין הראשון לשני. ותו כיון דשני השטרות יוצאים מתחת ידו להכי הניח את הראשון בידו שאם ירצה לגבות בו יגבה. עוד יש טעות אחר שרצה לדמות שעבוד השטר לערבות כי כמו שנמחל שעבוד השטר נמחל הערבות והא ודאי ליתא דהא דאמרינן נמחל שעבוד השטר היינו דלא חשבינן לה מלוה בשטר לענין טריפת לקוחות אלא משוינן לה כמלוה על פה דודאי אמת הוא שלוה ממנו הילכך בנ"ד הוי ערבות על פה לענין שאינו טורף לקוחות אבל לא לענין שיהיה נאמן לומר פרעתי דהא הכא נמי איכא טעמא דשטרך בידי מאי בעי והאי טעמא לא איצטריכינא ליה הכא דהא איהו טעין דנפטר מן הערבות מפני שנמחל שעבוד השטר ואי הדר טעין פרעתי לא מהימנינן ליה אלא אפי' בעלמא אי טעין פרעתי מצי אידך למימר א"כ שטרך בידי מאי בעי דאע"ג דנמחל שעבודו הרי הוא עומד לראיה שלא פרע וזה ברור אצלי: