שו"ת רדב"ז/קכ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ראובן ושמעון קנו סחורה מאוצר המלך בשותפות ובאו יהודה ולוי ורצו לקנות אותה סחורה ולהוסיף בדמים והוכרחו לתת להם חלק הרביע ונשבע ראובן להעמיד זה הרביע ליהודה ולוי כל זמן השותפות. אחר כך מת שמעון ובא נחשון ולקח הסחורה הנז' מאת השרים ונתנוה לו וכשראה ראובן שיצאת מידו נשתתף עם נחשון חלק כחלק ועתה תובעין יהודה ולוי את ראובן שיעמיד להם חלקם כאשר נשבע להם שהוא הרביע וראובן טוען לא אתן לכם אלא רביע חלקי דהיינו שמינית הכל כאשר נתחייבתי בתחלה אבל לא אתן לכם רביע הכל ולא ישאר לי זולת רביע יורה המורה הדין עם מי:

תשובה אי לאו דמסתפינא הוה אמינא שאינו חייב ליתן להם כלום והטעם שכיון שבא נחשון והוסיף בסחורה ונתנוה לו השרים נתבטל השותפות הראשון וזה שותפות חדש הוא ואע"ג שנשבע להם להעמיד הרביע בידם מן השותפות הראשון משמע ולא מן השני כדאמרינן גבי המקבל עליו לזון את בת אשתו כל זמן שהוא עמו גרשה והחזירה פטור מלזון אותה דכל זמן שהיא עמו מנשואים הראשונים משמע אעפ"י שכתב לה כל זמן שהיא עמו וכ"ש בנ"ד שלא נתחייב להעמיד בידם הרביע אלא בשותפות הראשון אבל כשבא נחשון והוסיף ולקח שותפות חדש הוא. והכי נמי אמרינן גבי בן לוי שמכר שדה לחבירו ע"מ שמעשר שלו המעשר שלו מכרה לאחר וחזר ולקחה אין המעשר שלו:

אבל כיון שנתרצה ראובן לתת להם רביע חלקו שהוא שמינית הכל משמע שכך היה דעתו בשעת שבועתו שיתן להם רביע חלקו לעולם בין מזה השותפות בין משותפות אחר ומה שנשבע להם להעמיד להם רביע הכל הוא אם ישאר השותפות הראשון במקומו שהיה מרוצה גם השותף לתת להם רביע חלקו אבל כיון שנחשון לא רצה לתת מחלקו כלום אין ראובן חייב ליתן מחלקו זולת הרביע שלו שהוא שמינית הכל ומ"מ אם היה טוען ראובן שאין רוצה לתת להם חלק כלל היה הדין עמו כיון שנתבטלה השותפות הראשון. והכי נמי מסתברא הגע עצמך שלקח אחר כל הסחורה וראובן לא לקח חלק האם נחייב אותו להעמיד הרביע ליהודה ולוי ולתת לו ממון רב עד שיתרצה אלא על כרחיך לומר שלא היתה דעתו בשעת שבועתו אלא אם תשאר הסחורה בידו באותו סכום ראשון ובשותפות שמעון וכיון שבא נחשון והוסיף ונתנוה לו נמצא ראובן כמציל מידו ומצי למימר לעצמי הצלתי:

והוי יודע שלא נתבטל השותפות הראשון מפני שמת שמעון ואעפ"י שדעתי הוא בג' שנשתתפו ומת אחד מהם נתבטל השותפות אפילו לגבי השנים ה"מ בשותפות דעלמא דמצי למימר לשותף אשר מת הייתי מאמין אבל לך איני מאמין וכיוצא בטענות הללו אבל בנ"ד אין אחד מהם יכול לבטל השותפות שהרי יהודה ולוי לא האמינו את שמעון המת אלא ראובן החי. וגם ראובן אין יכול לבטל השותפות שהרי אין יהודה ולוי מתעסקים בסחורה לענין שיוכל ראובן לטעון איני מאמין אתכם אלא בשותפות שמעון ושמעון כבר מת הילכך אין לאחד מהם טענה לבעל השותפות מפני שמת שמעון אלא עיקר הטעם הוא מפני שבא נחשון והוסיף ונתנוה לו וראובן נשתתף עמו שותפות חדש הוא זה ונתבטל הראשון. נמצאת למד שאפילו היה כותב ראובן ליהודה ולוי אני אעמיד לכם הרביע כל זמן שהסחורה בידי היה פטור דכל זמן שהסחורה בידי מהסכום והמכר הראשון משמע והמכר השני פנים חדשות באו לכאן עד שיפרש בשעת תנאו. ועל יהודה ולוי מוטל לבאר התנאי כיון שהם באים להוציא. וכלל גדול מסרו בידינו הראשונים נ"נ שאין מכניסים בתוך התנאי מה שאינו מפורש מתוך התנאי. ומ"מ בנ"ד כיון שמודה ראובן לתת להם רביע חלקו יעשו כדבריו והבו דלא לוסיף עלה: