שו"ת רדב"ז/קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שלוה ושעבוד למלוה מטלטלי אגב מקרקעי די קנאי ודי אקני ובאותה שעה לא היו מטלטלין כללו קודם שקנה מטלטלין מכר את הקרקע אם נשתעבדו המטלטלין למלוה או לא כיון שלא נמצאו יחד ברשותו א"כ לא נקנו אגב קרקע:

תשובה משעה ראשונה נשתעבדו לב"ח כיון דכתב ליה דאקני הרי הקנה לו אגב קרקע שיש לו באותה שעה אע"ג דבזמן שקנה המטלטלין לא היה לו קרקע. ראיה לדין זה דאמרינן בפרק חזקת הבתים אמר רבין משמיה דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו ודוקא בית או שדה אבל פרה וטלית לא. ואקשינן עלה ודילמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ולא משכח תלמודא תירוצא אלא דאמרי עדים ידעי ביה בהאי דלא היה ליה ארעא מעולם. ואי איתא אמאי דחיק לאוקומה הכי לוקמה בדלא הוה ליה קרקע בשעה שקנה פרה או טלית. דכיון דההיא שעתא לא הוה ליה ארעא לא מצי שיעבודא דמטלטלי למיחל אגביה אלא ודאי מדלא מוקמינן לה בהכי דהוה ניחא טפי משמע דאפי' בכי האי גוונא משתעבדי מטלטלי למלוה. וכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא דמלתא לפי שכיון שהכותב דאקני אין יכול לחזור בו אפי' קודם שקנה אלמא משעה ראשונה חייל שעבודא ולא דמי למוכר דאמרינן דאפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו כדאיתא בפרק איזהו נשך:

והרשב"א ז"ל חולק בזה דסובר דאף הכותב דאקני יכול לחזור בו קודם שקנה ומ"מ מודה הוא ז"ל דכל זמן שלא חזר בו משעה ראשונה חייל שעבודא ומשום הכי איצטריך לאוקומה בדלא הוה ליה קרקע מעולם דאלו הות ליה ארעא בשעה דכתב דאקני אף על פי שמכרה קודם שקנה המטלטלין חייל שעבודא עלייהו:

והוי יודע דאפי' כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקנה וחזרו המטלטלין להיות דינם כקרקעות ה"מ לענין קדימה אמרינן שהם שוין אבל אם מכר מטלטלין אין המלוה מוציא מיד הלקוחות משום תקנת השוק דלא ימצא אדם רוצה לקנות מטלטלין כי יאמר היום ולמחר יוציאו ממני ואף על גב דאין מוציאין מידו בלא מעות מ"מ לא ניחא ליה לאינש לקנות ולמחר יוציאו ממנו וכן כתבו האחרונים ז"ל וטעמא דמסתבר הוא וכן נהגו: