שו"ת רדב"ז/קד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לשמעון שלא יעשה דבר פלוני ונשבע לו שמעון שלא יעשה אותו דבר ואחר כך נתרצה ראובן שיעשה שמעון אותו דבר מהו צריך התרה או לא. מי אמרינן הואיל ושבועת שמעון לא היתה אלא לתועלת ראובן ועכשיו נתרצה ראובן א"כ לא יצטרך שמעון התרה אלא יאמר ראובן לשמעון הריני כאילו לא עשית אותו דבר כמו שכתב הרשב"א ז"ל במי שנשבע לחבירו לשלם לו לזמן פלוני והגיע הזמן צריך שיאמר לו המלוה הריני כאלו התקבלתי הכא נמי לא שנא. או דילמא שנא ושנא דבשלמא התם נשבע לשלם או נשבע לעשות דבר פלוני וכשנתרצה יוכל לומר הריני כאלו התקבלתי או הריני כאלו עשית לי דבר פלוני מפני ששמעון אינו עושה הפך שבועתו ואינו מנגד דברי ראובן שהרי שמעון נשבע לעשות דבר פלוני וכשאינו עושהו הוא בשב ואל תעשה ומפני שבועתו אומר לו ראובן הריני כאלו עשית אבל הכא כשנשבע שמעון שלא לעשות דבר פלוני איך יוכל ראובן לומר הריני כאילו לא עשית והרי הוא עושה הפך שבועתו דנשבע שלא לעשות ועושה וצריך התרה:

תשובה כיון שנשבע שמעון לדעת ראובן הוי כאילו תלה שבועתו בדעת ראובן לכל אשר יחפוץ ומצי אמר ליה כלום נשבעת שלא לעשות דבר פלוני אלא להפיק רצוני עתה רצוני הוא שתעשה אותו דבר כיון שאותו דבר לא נאסר אלא מחמת השבועה ונהפכה דעת המשביע הוי כאלו אין כאן שבועה ומה לי שיהיה בקום עשה או בשב ואל תעשה. ודמיא ממש לאותה ששנינו וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות נדרים האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור חטין ושתי חביות יין הרי זה יכול להתיר את נדרו שלא ע"פ חכם שיכול לומר לו כלום אמרת אלא בשביל כבודי זה כבודי והלא הדברים ק"ו ומה הכא שאין חבירו מדירו אלא הוא נדר מעצמו בסתם יכול חבירו להתירו כיון שלא נדר אלא לכבודו בנ"ד שחבירו משביעו בפי' לדעתו לא כ"ש שיכול לומר כלום נשבעת אלא להפיק רצוני זהו רצוני שתעשה הדבר שנשבעת שלא לעשותו. וא"ת בשלמא התם בשעת הנדר לא היה רוצה שיקיים את נדרו אבל בנ"ד בשעה שנשבע שמעון חפץ היה ראובן שיקיים שמעון שבועתו אלא שעתה מתחרט וא"כ ליבעי התרת חכם. הא לא קשיא שלא מצינו חרטת ראובן תועיל לשבועת שמעון אלא כיון שתלה הדבר בדעת ראובן הכל הולך אחר דעתו בזמן שחפץ שיקיים שמעון שבועתו יקיים בזמן שחפץ שלא יקיים שמעון שבועתו לא יקיים. שוב ראיתי שכתב הר"ן ז"ל בפ"ד דנדרים שהיא מחלוקת ושדעת הרשב"א ז"ל להחמיר וחולק כאשר כתב השואל אבל דעתי להקל כדכתיבנא וכן נראה דעת כל מי שכתב המשנה כצורתה הרמב"ם והטור ז"ל:

ומ"מ מה נעשה שכבר הורה זקן ואיסורא דאורייתא ואיפשר ע"י התרת חכם: