שו"ת רדב"ז/ק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני בראובן שלקח אלתזאם אכסנדריאה והחזיק בה ג' שנים ובשנה הרביעית חדש האלתזם מלפני השרים ובסוף השנה הרביעית נפטר לבית עולמו וחיי לכל ישראל שבק ובעת מיתתו היה חייב למלכות סכום גדול וגם היה חייב ליהודים סכום גדול והשרים כדי שלא יאבד ממון המלך יר"ה הכניסו את אחיו לוי במקומו באלתזם ולבשו אותו מלבוש המלכות כמנהג וחייבוהו בכל מה שהיה חייב אחיו המת וקם שמעון ורצה לקחת האלתזם והוסיף סכום גדול ואמר לפני השרים כי הוא יפרע כל מה שחייב ראובן למלך ולוי התרה בשמעון בפני עדים אל תוסיף כי אתה מזיקני ולא תועיל שכבר נתנו לי השרים מקום אחי. ועוד שיש הסכמה חתומה מרוב חכמי מצרים ולומדיה ששום אדם לא יוסיף בשום אלתזם אחר שזכה חבירו באחד משלשה דרכים או שלבש המלבוש כמנהג או שכתבו עליו האלתזם או שהכריזו עליו והחרימו על העובר בחרם חמור וגמור ושמעון לא רצה לשמוע והוסיף באלתזם ולא קבלוהו השרים ולוי תבע לחכמים החתומים בהסכמה שיחרימו את שמעון לפי שעבר על ההסכמה וכן עשו ושמעון טוען שעשו עמי שלא כדין לפי שההסכמה אינה כלום משום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ויש מקצת שלא קבלוה. ותו שלא הכריזו עליה ותו שלא חתמו כולם במעמד אחד:

ותו דרוב החתומים בהסכמה נוגעים בדבר לפי שאוכלים פרס מאת המלתזמין ורצית לדעת אם עשו עמו כדין או לא:

תשובה דטבא לנפשיה עבדו ליה דאפרשוה מאיסורא דקי"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ליטלה ממנו נקרא רשע ולוי זה כיון שהפך בחררה וכ"ש שכבר לקחה שמעון נקרא רשע ומצוה על כל ישראל להפרישו. וכי תימא שלא נקרא זה עני המהפך בחררה שהרי לוי עשיר הוא ליתא דהא לגבי לוקח קרקע אמרינן להו ולוקח קרקע לאו עני הוא ואע"ג דאיכא למימר דלגבי קרקע כ"ע עניי נינהו בנ"ד לקחת אלתזם שהוא ענין גדול כ"ע עניי נינהו ועדיף מקנין קרקע וכ"ש הכא דקא מהדר אתקנתא דיתמי בני אחיו שלא ישארו עניים. תדע דגבי לוקח קרקע אמרינן לה דגרסינן בפרק חזקת הבתים אמר שמואל נכסי ע"ז הרי הם כהפקר כל המחזיק בהם זכה בהם מאי טעמא עכו"ם מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה ישראל לא קני עד דמטא שטרא לידיה ואיפליגו רבוותא אם חייב השני לתת לראשון הדמים או לא וכתב רשב"ם ז"ל שאינו חייב לתת לו דמים לראשון דא"כ מאי הרי הם כמדבר אלא זכה בהם לגמרי ואם יוכל הראשון לדון עם העכו"ם ולהוציא ממנו מעותיו יעשה ואם לאו יפסיד ומיהו נראה בעיני דהאי שני רשע מיקרי דכיון דיהב זוזי לוקח ראשון לא גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו דמקרי רשע ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דבודאי שלדברי מי שסובר דחייב להחזיר המעות ללוקח ראשון רשע מיקרי דכיון דמחייב למיתן דמי ה"ל כלוקח ובלוקח כ"ע מודו דנקרא רשע כדמוכח בריש האומר בקדושין אבל לדברי רשב"ם ז"ל שכתב דלא מחייב לאהדורי דמי א"כ ה"ל כמציאה ור"ת חלוק דבמציאה לא אמרינן נקרא רשע ע"כ. הא למדת כי לדעת רשב"ם ז"ל בכל גוונא נקרא רשע וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכן דעת רש"י ז"ל דאפילו בהפקר נקרא רשע וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל והכי משמע לי מדאמר עני המהפך בחררה ולא קאמר המהפך בחררה משמע בעני דאיירי הבא לזכות מן ההפקר הרי לפי שיטה זו שמעון נקרא רשע. ומה שהקשו על שיטה זו שאם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת לא קשיא אדרבה דוק לאידך גיסא אם העני המהפך יטלוה ממנו לא ימצא אחרת:

הילכך הנכון בזה שחכמים השוו מדותיהם ואמרו בכל הדברים עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע ואעפ"כ זכה בה שלא כדעת ר"ת שכתב דכל מקום דאמרינן נקרא רשע ב"ד מחייבין אותו להחזיר וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת:

ומ"מ אומר אני דבנ"ד אפי' ר"ת ז"ל ובעלי שיטתו מודים דנקרא רשע מכמה טעמי חדא דדמיא לקניות קרקעות דכ"ע עניים אצלם וכדכתיבנא לעיל. ותו כיון דלוי לבש מלכות זכה באלתזם ועדיף ממהפך בחררה ותו דלא סגי שלא הוציא מעות ועדיף ממהפך בחררה ואע"ג דדינא דמלכותא הוא שאפילו אחד שלבש האלתזם אם יוסיף אחר מקבלין אותו מ"מ מידי רשע לא נפיק אע"פ שזכה מדינא וכן כתבו כל המפרשים גבי האי מימרא דשמואל דכתיבנא לעיל. וליכא למימר בנ"ד שלא ימצא אלתזם אחר לקחת כמו שאמר ר"ת ז"ל גבי הפקר דהא גבי מימרא דשמואל דמייתינן לעיל זכה השני מן ההפקר וליכא למימר ילך ויזכה בהפקר אחר ואפילו הכי נקרא רשע ותו דלוי עני הוא לאותו אלתזם כדי שלא יאבד כל בית אחיו. ותו שאחיו המת כבר זכה באלתזם בכל דרכי הזכייה וזכו בני אחיו במקום אביהם ולוי אחיו של מת נכנס במקום אפטרופוס ליתומים ולפי זה אפי' היו נותנים האלתזם לשמעון היה בדין להוציאו ממנו דהא קי"ל שאם זכה בחררה ובא אחר ונטלה ממנו הוי גזל גמור שהראשון קנה קנין גמור וכ"ש שנקרא רשע:

וגדולה מזו כתב מהרר"י קולון ז"ל סימן כ' דאפילו כלה זמן אם לא נתרשל זה מלהוציא חוקים אחרים דלא גרע מעני המהפך בחררה ע"ש. הרי הדבר ברור דנ"ד נקרא עני המהפך בחררה ושפיר עבוד דאפרישו את שמעון שלא יהיה רשע:

ולענין אם ההסכמה היא הסכמה ונכשל שמעון בה הדבר ברור אצלי יותר מביעת' בכותחא דחל החרם ב"מ דאע"ג דקי"ל דכל דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין יכולין להסכים אלא מדעת כולם וכתב מהרר"י קולון ז"ל וז"ל ופשיטא דאפילו היו רבנים גדולים כר' אמי ור' אסי שלא היה כח בידם לתקן דבר במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ע"כ. הרי הוא בעצמו כתב דלמגדר מלתא יכולין לתקן שלא מדעת כולם והדבר ברור דבנ"ד איכא מגדר מלתא שאם זה יוסיף ואחר יוסיף ויבוא אחר ויוסיף ילך הדבר לאין תכלית ויפסד ממון המלך וממון ישראל והרבה ימותו במאסר וביסורין כאשר ראינו בעינינו כמה פעמים היש לך מגדר מלתא יותר מזה ואין לחלק בין מגדר מלתא דאיסורא למגדר מלתא דממונא שהרי מהר"י קולון ז"ל בממונא מיירי ואפ"ה כתב דלמגדר מלתא יכולין לתקן וכ"ש בנ"ד דאיכא ממונא וסכנתא דעדיפא מאיסורא וממונא עיין בתשובות הרא"ש ז"ל כלל ששי. ותו איכא טעמא דלאפרושי מאיסורא יכולין לתקן ולהחרים אפי' שלא יסכימו כולם והכא איכא איסורא דנקרא רשע כדכתיבנא לעיל. ותו דאיכא הכא הפסד ממון למי שלוקח האלתזם בא' מג' דרכים אשר כתב בשאלה דסתמא דמלתא לא הגיע למדה זו אלא א"כ נתן שוחד לשרים ולממונים ומה נפשך אם יתנו לזה בעצמו בתוספת נמצא זה גרם הפסד לראשון ואם יתנו אותה לזה השני נמצא הראשון מפסיד כל ההוצאות דגזל הנאכל קשה להשיב א"כ יפה עשו שהחרימו כדי שלא יפסיד ממונו של חבירו וחל החרם לאפרושי מאיסורא אפי' על פי א' כ"ש בהסכמת כל החכמים אשר בעיר חוץ מא' מקרוב בא וכל המפקפקין בזה ראוי לעונש גדול וא"כ יפה עשו שהקלו מעליו העונש ואפילו אם יאמר זה שבא להוסיף אני אפרע כל ההוצאות שהוציא הראשון מצי למימר לא ניחא לי למיקם בי דינא ודיינא הילכך יפה עשו וחלה תקנתם. ומהני טעמי נמי לא איכפת לן אם היו במעמד א' או לא ואם הכריזו עליה או לא. ותו דמפני אימת מלכות לא הכריזו עליה. ותו דשמעון זה שאל את פי אם ההסכמה זו חלה או לא ואמרתי לו שחלה ונמצא שעבר עליה אחרי התראתו:

וגם בשעת מעשה התרו בו היש לך הכרזה גדולה מזו:

ולענין מה שטען שמעון שכל החכמים החתומים נוגעים בדבר לפי שנוטלין פרס מבעלי האלתזם האי בורכא היא שיש מהם כמה שאינם נהנין מבעלי האלתזם וכ"ש שאפי' לדעתו צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במלתא דפסיקא ליה ואי פסיקא ליה שע"י שיוסיף זה באלתזם ויבוא אחר ויוסיף תקופת פרנסתם יכולין לתקן ולהחרים על זה וחל החרם ב"מ כי הדבר מפורסם כי בזמן שהאלתזם ביוקר הלואי שיוכל להשיג להשלים למלך יר"ה כ"ש שלא יתן צדקה לא לעניים ולא לישיבות כאשר ראינו בעין. הילכך יפה עשו בעלי תקנה זו ועליהם תבוא ברכת טוב: