שו"ת רדב"ז/צח
שאלת ממני אודיעך דעתי בעדים שנמסרו להם הדברים אם צריכין לכתוב הדברים בעצמם או פירוש הדברים אע"פ שלא יהיה הלשון בעצמו:
תשובה גרסינן בפרק המוכר את הבית אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא אמר ליה אביי מאי שנא הכי ומאי שנא הכי אישתיק אמר אביי אנא סברי מדאישתיק קבולי קבלה ולא היא חזינא אינהו שטרי דנפקי מבי מר וכתבי הכא פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא ואיכא מאן דכתב דה"פ כשאדם היה נותן או מוכר ואומר לשון זה היו כותבין בשטר המכר פלגא וכשהיו אומרים פלגא בארעא דאית לו היו כותבין ריבעא מכר ליה:
וכתב הר"ן ז"ל ומכאן שהעדים יכולין לכתוב פי' הלשון ואין צריכין לכתוב הלשון בעצמו ע"כ. ולא מיבעיא אם הפירוש הוא ברור אלא אפילו שאינו ברור כ"כ כי הכא. דהא אביי ס"ל דפלגא בארעא דאית לי נוטל פלגא אפ"ה יכולין לכתוב פי' הלשון. ואני ק"ל כי לפעמים העדים יטעו בפי' הלשון ונמצאו משנין הענין ומהכא אין ראיה לפי דעתי דשאני הכא שכך היו מקובלים הסופרים מפי רבה שפירוש הלשון כך הוא אבל בעלמא לא וכל שכן שרשב"ם והתוספות חולקין על פירוש זה ע"ש. ומ"מ למדנו מדברי רשב"ם שיכול לכתוב בשטר הלשון בעצמו ופירושו. הילכך הנכון בזה שאם פי' הלשון הוא מבורר שאין בו ספק ולא פקפוק יכולין לכתוב הפי' אע"פ שלא יכתבו הלשון בעצמו שאין זה אלא תיקון לשון בעלמא. ואם הסופרים מקובלים מפי רב פי' הלשון יכתבו הלשוך והפירוש כדכתב רשב"ם ז"ל ואם אינם מקובלים בפירוש [יכתבו] הלשון בעצמו שאמרו בעלי הדין או בעלי המקח או המלוה ולא ישנו כלל ויהיה הפירוש מסור לב"ד והוצרכתי לכתוב כל זה לפי שראיתי סופרים חכמים בעיניהם ומוסיפים וגורעים ודורשים מעצמם וכבר ראיתי כמה פעמים בעדות נשים שאומרים עדותן בלשון לע"ז או בלשון עכו"ם והעתק הלשון משנה הענין ואתה תהיה מן הנזהרים: