שו"ת רדב"ז/פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמוכר לחבירו שטר חוב בכתיבה ומסירה אם יש קפידא להיות המסירה תחלה או הכתיבה:

תשובה איכא קפידא בדבר ואם כתב ואחר כך מסר לא קנה אלא צריך למסור השטר תחלה ואחר כך יכתוב השטר וכן כתב הר"ן ז"ל בשם הרא"ה וז"ל מסתברא דבעינן מסירה מקמי כתיבה הא לאו הכי לא קנה לי' לפי שאינו זוכ' בשעבוד כיון שהוא דבר שאין בה ממש אלא מחמת שהוא נגרר עם השטר וכיון שכן כתיבה דמקמי מסירה לא מהניא ולא מידי שכיון שגוף הנייר אינו נקנה בכתיבה זו אף השעבוד אינו נקנה ואעפ"י שמסרו לו אח"כ לא קנה שכיון שלא זכה בשעבוד שמסר לו שטר כתיבה בשעת מסירת השטר בעצמו במה יקנה עכ"ל. ולא ראינו הסופרים ולא החכמים מדקדקים בזה למסור השטר תחלה ואם כן צריך טעם. דע כי הקנין במכירת השטרות אינו מעלה ולא מוריד אדרבא איכא מ"ד דאין ראוי לעשות קנין לפי שנראה שבקנין גמר להקנות לו את השטר ואינו קונה כלל ע"י קנין אלא ע"י השטר:

ואיכא מ"ד דלא הפסיד כלום מפני הקנין דכ"ע ידעי דמילי לא מקנו בקנין אלא עיקר סמוכות קנין השטרות הוא על השטר כשיגיע ליד הקונה הילכך אעפ"י שהסופר קונה מן המוכר והלוקח על מכירת השטר ואח"כ מוסר לו את השטר ליכא קפידא שהרי בשעה שמגיע שטר המכר ליד הקונה כבר קדמה מסירת השטר אבל לעולם צריך ליזהר שלא יאחרו מסירת השטר אחר שיגיע שטר הקנין ליד הקונה ומכאן אתה למד דאפילו איכא סהדי דאמר ליה בפניהם קני איהו וכל שיעבודא דאית ביה לא קנה השטר עד שימסור לו השטר בעצמו ושטר המכירה עליו: